מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בֹּקֶר שַׁבָּת

מאת: לוי בן-אמתי

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: נ. טברסקי; תשי"ט

סוגה:

שפת מקור: עברית

שִׁיר לִי לְאֵם עַל מִרְפֶּסֶת בִּכְפָר,

שִׁיר לִבְנוֹתֶיהָ רֹאשָׁהּ מֵיטִיבוֹת.

יָד לַבָּנוֹת בְּמַסְרֵק וּמְזִיפָה

– זוֹ וְגַם זוֹ, מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל –

בִּפְסֹקֶת חוֹצוֹת שַׂעֲרָהּ הַגּוֹלֵשׁ,

מְשִׁי-הַשֵּׂעָר לְאִמָּן הַנָּאוָה.

שִׁיר לִי לְאֵם שֶׁבְּנוֹתֶיהָ בְּחֵן.


שִׁיר לִי לְבֹקֶר בְּלֹא עֲנָנָה,

שִׁיר לְשָׁמַיִם בִּתְכֵלֶת צֶחָה.

שֶׁמֶשׁ-שַׁבָּת מְצִיפָה בְּאוֹרָה

פּוֹאַנְצִיאָנָה מַרְחֶבֶת נוֹפָהּ,

קָזוּאֲרִינָה רָמָה – וּמְטַפֵּס,

גַּג וּתְרִיסִים וְיוֹנִים מַמְרִיאוֹת.

שִׁיר לִי לְבֹקֶר-שַׁבָּת כִּי הוּא טוֹב.

לוי בן-אמתי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של לוי בן-אמתי
יצירה בהפתעה
רקע

האילמת

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)


תור האביב הגיע והחורף עודנו שׂורר בכל תקפו על ארץ רבה. החורף האכזר! המעט ממנו המכאובים אשר הביא לעניי אדם זה שישה ירחים! את כל עמלם אכלו התנורים, ומעט תפוחי-האדמה אשר חשׂכו לימי החורף קפאו במרתף; וכל זה איננו שווה לו. עוד מעט והגיע חג השבועות, והוא – ממקומו לא ימוש. הנה בוקר לא עבות, והשמש יופיע בהדרו והפיץ קווים חמים על הארץ, העטופה רגבי קרח ושלג, הילדים הקטנים מתפרצים זעיר שם זעיר שם מן ה“חדר”, המלא צחנה וריקבון, החוצה, לשאוף רוח צח ולשחק לפני האורח – השמש. הנערים ישׂיחו כבר על אודות הנהר. יום ל"ג בעומר כבר עבר, האנשים יפשטו את אדרות-הכבשׂים מעליהם ובעלי-המלאכה ישׂמחו לקראת היום הבהיר והחם, ידיהם לא תקפאנה עוד מקור וילדיהם הקטנים ירדו מן המיטות לשׂחק ולהשתעשע. הערב גם הוא חם ונעים, השמים טהורים, רבבות כוכבים נוצצים ומזהירים, והתקוָה תתגנב אל לבב כל גבר, כי עוד מעט ובא האביב.

וַיהי ערב וַיהי בוקר – והנה אד אפל יכס את כל היקום, השמים מתכסים בעננים, וגגות הבתים – בשלג. מדמנה בחוצות וקרום כפור דק זעֵיר שם עליה. עוד מעט ופתותי שלג נופלות ארצה, ואחריהן – גשם שוטף וקר.

אך לא לעולם חוסן האכזר הזקן. עוד שבוע, עוד שבועים וקצו יבוא. יד הצעיר המלא כוח-עלומים תגבר עליו, ויירשנו; אולם מי יעצור כוח לשׂאת את ידו הקשה עד העת ההיא?

יש אשר החורף והאביב מתחלפים זה בזה פעמים אחדות ביום אחד.

ביחוד רע ומר אז לנשים נושׂאות הסלים. הגשם והשלג יורדים ארצה ומרטיבים את בגדיהן. כל עצמותיהן רועדות מקור והן שולחות את אצבעותיהן הקופאות אל קדירות הגחלים אשר תחתיהן, ופתאום תגיח קרה ובגדיהן הרטובים מהגשם ומהשלג ידבקו אל בשׂרן, הפירות והתופינים אשר בסליהן יקפאו. אך ברוך השם! הנה השמש יופיע מבין העננים ומחומו יימס הכפור אשר על הבגדים ויהי למים נוטפים ארצה, והנשים תשאפנה אל קרבן את האוויר החם במאמצי-כוח. וכעבור רגעים מספר יתחולל עוד הפעם רוח קר ויביא עננים שחורים בכנפיו, השמש איננו ופתותי שלג גדולות יורדות ומכסות את הנשים וסחורותיהן גם יחד.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.