מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

גשמים בכל הגוונים

מאת: מנשה לוין

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

בתוך "על עיר ועל ים", ירושלים: מוסד ביאליק; 2011

סוגה:

שפת מקור: עברית

שלוש יונים המצטנפות על כרכובו של חלון מביטות על הקשת בענן המתקמר מעל לגגות. ממול היונים רוקם אורלוגין-מגדל את הזמן הטחוב. העצב הוא כה אביבי, שצרורות הלילך בסלה של ילדה יחפה מחייכים אליו כחולים.

אני רואה את קרןאטידות המוזאון רוחצות את ברכיהן הענקיות בנוסח אנג׳לו; כלבלב מנודה המרעיד את גופו על אחד מפסי הטראם; ישישה בשחורים המטילה צל על הרקע הרקום לילך ויונים; נערה צעירה הנועלת את כסיותיה הבהירות ונועצת בי עיני צדף. מבטי גולש אחריה כי היא, אחרי הקרןאטידות, הלילך, היונים, אומרת לי את האביב לכל ניואנסיו.

אני יושב על אחד מספסלי הסקוור המשובצים עלים רטובים, ועשן סיגרייתי מאפיר יקרות את הדמדומים המטשטשים את קונטורות הכרך.

מעשנות בתי חרושת, צריחי מגדלים תומכים בעננים.

בשבתי בקפה, כשאצבעותיה סיגריות מעשנות, אני מדמה שדה ברגע כזה, שדה סתיו קרוח – רועה קטנה מתייפחת כששמלותיה מופשלות לה על ראשה, ואווזיה מורדפים על ידי אחד מפרשי הסופה המדרבן את סוסו; או יער בזוועותיו, יערי דאשתקד: צמרתו סורטת את השמים, גמדיו מטילים את חניתותיהם בבנות לילית התלויות בשערותיהן באורנים.

בכרך, סלפה זו מבהילה את הסוסים הצוהלים לקראת הטראמים. האוטומובילים – חיפושיות לחות, דוהרים לעבר הגשרים, הנאנקים על קשתותיהם, אל הרכבות הצופרות, המפליגות.

אני מצית גפרור – ברק הוצת בראי שממול – הכול כה מופרז וסטיכי בשעה כזו!

זהו יום רלף המשעמם כה אנושית! באורו מתכמשות האבנים היקרות שבחלונות הראווה הנפתחים אל כיכר האופרה, שמוטב היה להשליכן לתוך השלוליות כדי שילדי העניים יוכלו להשתעשע בהן מאין להם צעצועים אחרים.

בכל זאת – לסוחרי העדיים – קרחות צוהב, רגליים לוקות פודגרה ועיני חשמל כתומות.

איזו אישה מהודרת מפרנצוזיות מתקשטת בכל העדיים הנ״ל מבעד לחלד.

איזה ברנש, זנב סיגריה בפיו, לבוש טלאי ארלקין מביט עליה אירונית:

״הו, יפתי! למענך אשבר את הזכוכית, את הערפל, וארגמך בפנינים וביהלומים אלה, כי דם זורח בהם, הה, יפתי!״

עצם מציאותו של ברנש פרוע זה מול נרתיקי העדיים מעליבה קשות, ובהפנותה את פרופיל גופה, נפשה, היא הולכת לה.

הוא מרים עין לאורלוגין המגדל שמחוגיו טווים את הערפל, את זממות התפארת והרצח שבלב:

״זמן, אתה מתכחש אלי! אתה מפגר או מאחר תמיד!״

נערות צעירות נרדפות בשמלותיהן הלבנות על ידי פאוני מים עליזים: משערן נושרות טיפות גשם, ומאצבעותיהן פרחי מים שליקטו כה אידילית על שפת אגם, אבל הנה מצאו להן מקלט בסוכת זרדים, ולולא שנאו זו את זו היו מתחבקות משמחה. קיטע מפוקס שפם שנזדמן לשם ממצמץ להן בעינו, מוציא את האקורדיון מתחת למעילו הכחול ומנגן למענן ולס. הן מגמשות תנועות ריקוד. איזה חתול מקפץ ברזונו מעל לשלוליות, איזה משוגע מפשיט את כותונתו סמוך לאגם שנשם מברבוריו: ״הוא איש הטבע הקדמוני!״

העיר בסופת הקיץ הופכת ליער, ובתיו לעצים הכופפים את צמרות גגותיהם. כיסופי בראשית מתעוררים אז בנו – מכאן פחדן של הנערות מפני פאוני המים העליזים.

טורים (12.1.34)

מנשה לוין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מנשה לוין
יצירה בהפתעה
רקע

שירים לפעוטות

מאת רחל המשוררת (שירה)

כֹּה צָלוּל וָרָךְ.


“טְרִי‑לִי…טְרִי‑לִי” – גַּם אֲנִי

אֲזַמֵּר אִתָּךְ.


טְרִי‑לִי טְרִי‑לִי!

*  *  *

לְכוּ אֶל הַכַּר, לְכוּ, אַוָּזַי,

שָׁם עֵשֶׂב הַרְבֵּה וּמַיִם בְּלִי דַי.


לְכוּ אַוָּזַי, לְכוּ לְבָנַי,

עִם רֶדֶת הַשֶּׁמֶש תָּשׁוּבוּ אֵלַי.


גַּע ‑ גַּע – גַּע!

*  *  *

עוּפָה בְּעַד הַחַלּוֹן,

עוּף, זְבוּבִי הַשָּׁחוֹר!


בֹּקֶר אָבִיב בַּחוּץ,

תְּכֵלֶת וְחֹם וָאוֹר.


זוּם ‑ זוּם – זוּם!

*  *  *

הַתֻּכִּי בַּמְּעִיל הַיָּרֹק

בָּא אֵלֵינוּ מֵרָחוֹק.


מְפַטְפֵּט וּמִתְנַדְנֵד –

מַה שִׁמְךָ, הַגֵּד?


לוֹרָה! לוֹרָה! לוֹרָה!

*  *  *

הַתַּרְנְגוֹל קוֹרֵא בְּקוֹל:

“מִי כָּמוֹנִי פֹּה גָדוֹל?”


לִי כַּרְבֹּלֶת יָפָה

וְזָנָב כִּמְנִיפָה.


קוּ – קוּ – רִי – קוּ.

*  *  *

הִנֵּה “צְהַבְהָב” וְאִמָּא – שָׁם,

“לַבְנוּן” רוֹצֶה לִהְיוֹת אִתָּם.


מַבִּיט לְמַטָּה וְנִשְׁאָר,

פּוֹחֵד לָרֶדֶת – “אִי אֶפְשָׁר!”


מְיָאוּ! מְיָאוּ! מְיָאוּ!

*  *  *

חֲמוֹרִי הַקָּטָן

מְחַכֶּה לִי מִזְמָן,


הָאֻכָּף עַל הַגַּב

“בּוֹא וּרְכַב!”


הִי – הָא – הִי – הָא!

*  *  *

סוּס לָבָן וְסוּס אָמֹץ

עַל הָעֵשֶׂב קְפֹץ, קְפֹץ!


זֶה בְּכָךְ וְזֶה בְּכָךְ

צוֹהֲלִים כָּל כָּךְ.


הוֹ – הוֹ הוֹ – הוֹ!

*  *  *

הַבּיטוּ וּרְאוּ: הַגְּדִי הַלָּבָן

יוֹדֵעַ לִרְקֹד כְּמוֹ יֶלֶד קָטָן.


וְעִזָּה – הָאֵם, וְתַיִשׁ – הָאָב

שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים בַּגְּדִי הַשּׁוֹבָב.


מֶה – מֶה!

פָּרָה, פָּרָתִי,

בּוֹאִי אִתִּי.


אֶתֵּן לְתִינוֹק

חֲלָבֵךְ הַמָּתוֹק.


מוּ – מוּ – מוּ!

*  *  *

זֶה הַכֶּלֶב – שְׁמוֹ “עוֹזֵר”,

אֶת הַבַּיִת הוּא שׁוֹמֵר.


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.