אֵיכָה אֶרְאֵךְ, רַעְיָה,

עוֹמְדָה בוֹדֵדָה

תּוֹךְ סַעֲרוֹת הַיָּגוֹן,

וְלִבִּי לֹא יִרְעָד?

וְהֵן כְּבָר לַיִל עָמֹק,

שָׁחוֹר מִשְּׁחוֹר עֵינֵךְ,

דּוּמָם נוֹפֵל אֱלֵי תֵבֵל.

וּכְבָר נָגַע תַּלְתַּלָּיִךְ.

קוּמִי!

יָדִי תֹאחַז אֶת יָדֵךְ

הַחוֹלְמָה

וְאַט אֶנְהָגֵךְ בֵּין הַלֵּילוֹת.

תּוֹךְ עַרְפִלֵּי יַלְדוּת חִוְרִים

כֹּה נָחַנִי אָבִי

אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה. –