מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[תוך הלילות]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

תּוֹךְ הַלֵּילוֹת

חֲרֵדָה תִפְעַם נַפְשִׁי

כְּהֶמְיָה זָרָה, רְחוֹקָה.


אֲנִי רוֹאָה:

שְׁנֵי שָׁדַי צוֹמְחִים,

צוֹמְחִים,

וְיָגוֹן עָרֵב בָּא אֵלָי.


כְּנַחַל לִפְנֵי אָבִיב

לִבִּי גָאָה

וְשׁוֹטְפֵנִי.


כְּפַרְפַּר רִקְמָה

עוּף חָפַצְתִּי

אֶל זְהַב הַבֹּקֶר.


וְעֵינַי אַף תָּשֵׁרְנָה

שִׁירֵי אַהֲבָה בְהִירִים

אֶל הַתֵּבֵל.


וְכִי תַעֲבֹר בֵּין הַשָּׂדוֹת

תִּגַּע חֶרֶשׁ כְּנָפִי הַזְּהוּבָה

חַיֶּיךָ הַנּוּגִים.

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
רקע
דוד פוגל

יצירותיו הנקראות ביותר של דוד פוגל

  1. נוכח הים (פרוזה)
  2. בבית המרפא (פרוזה)
  3. [שעטת צבאות] (שירה)
  4. [לאט עולים סוסי] (שירה)
  5. [אני באר] (שירה)

לכל יצירות דוד פוגל בסוגה שירה

לכל יצירות דוד פוגל

יצירה בהפתעה
רקע

סְמוֹלֶנְסְקִין

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

איזה תואר ואיזה הדר של עמוד-אש להאיר ולנחות הדרך יש לו לחזיון פרץ-בן-משה – זה מטיפנו הלאומי הגדול וגיבורה של ראשית תקופת ספרותנו הלאומית. כבר בעת ההיא – לפני ארבעים שנה – כשחושך עבה היה פרוש על כל המוחות והלבבות של הנאורים בני גילו, אשר את ישראל דיברו משפטים על אי-לכתו בדרך עם-הארץ לטוב לו, ולפני אומות-העולם התחננו, כי יקראו את “נתן החכם” של לֶסינג ויתנו גודל ליהודים; בעת אשר כל הספרות העברית והעברית-הלועזית היתה מלאה התרפסות לפני הנוצרים המשכילים, חרפות כלפי פנים וסניגוריה כלפי חוץ, ורק מעטים מאד חיפשו ארחות לעמם ולא לקחו חלק בזמירות הכלליות על השמש שיצאה להאיר לארץ ולדרים עליה – בעת ההיא רעם פתאום קולו האדיר והעז של הצופה הנאמן: שימו לבכם על דרככם! העמים שונאים אותנו לא מאשר ניבּדל מהם ולא נשכיל כמוהם; שנאת העמים לנו היא שנאת אזרחים לגרים – והוא לא תעבור בגלל אשר נלמד לדבר צחות ולגלח זקן. צריכים אנו להשכיל, לעשות כמתוקנים שבהם, אבל לא בשבילם, כי אם בשבילנו בעצמנו. יען כי החכמה תתן תעצומות ועוז. ולנו רק זה דרוש, רק זה – כוח. “מחלת בני ישראל היא רפיון-ידיהם ומצבם הרע, ואין דרך אחרת להושיע לָמו בלתי אם לתת להם כוח ועוז כמו לכל העמים” (“השחר”, שנה ראשונה). והעיקר: “התכלית הנרצה היא למצוא את הכוח הנעלם לאחד את כל העם יחד” (שם).

אחדות-העם וכבוד לאומי עברי. “קשר מעדנות להיקרא בשם ישראל”. לא נתן החכם, כי אם – שילוֹק! לא יציר-דמיונו של לסינג עם חכמתו, כביכול, עם רגשנותו המזוּיפה, עם קוֹסמוֹפוליטיותו הכוזבה, כי אם הסוחר מונציה של החוזה הבריטי עם רגשו הבריא, עם נקמתו הבוערת, עם דרישת זכויותיו האנושיות – הנה האיש אשר עליו ייאָמר לנו: כזה ראה וקדש.

ומכאן רק צעד אחד לרעיון שיבת-ציון.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.