מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[בנטות היום]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

בִּנְטוֹת הַיּוֹם –

הֵן תַּבִּיט אַהֲבָתִי הַחֲשָׁאִית

לִיגוֹנֵי עֵינֶיךָ הַתְּכֻלִּים,

אַהֲבָתִי הָאִלְּמָה.


אוּלָם בְּבֹא אֵלַי

הַלַּיִל הָרָךְ –

מַה יַּעַרְגוּ שְׁנֵי שָׁדַי הַקְּטַנִּים,

הַחִוְרִים,

אֵלֶיךָ, דּוֹדִי.


וּפֶתַע אָז אִתַּר מִיצוּעִי

וּבְיָדַי אֲאַמְּצֵם אֶל חָזִי.

חֲרֵדָה אֶלְחַשׁ

לִדְמִי הַלַּיִל:

אֲהַבְתִּיו, אֲהַבְתִּיו.


גַּם רַחְמִי יִרְעַד חֶרֶשׁ

בְּגַעְגּוּעָיו אֶל הַיָּלֶד.

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
יצירה בהפתעה
רקע

הכל בא בחשבון

מאת שמואל טשרנוביץ (מאמרים ומסות)

ים גדול של ראשי בני אדם, ים הומה, שוקק, שואן ורועש. הכל… נחפזים, אצים, רצים, מדברים ומשוחחים. נדמה, כאלו ברצונם להשתיק את המית לבבם, כאלו רוצים הם לבלוע בצעקותיהם את היללות והגניחות, הנשמעים מכל צד.

אבל לשוא. הקולות המתפרצים לפרקים מקרב הלבבות, היללות והבכיות, מתגברים ושולטים על הסביבה. אתה שומע רק אותם. הם בולעים את הכל, את הכל, מתפשטים, חודרים אל הלב, חותרים אל הנפש ועושים בה בקיעים ופרצים.

אתה מסתכל אל פני האנשים, המסתובבים פה בחצר החיים-המות, בחצר בית-החולים, אתה רואה לפניך פנים נפחדים ונבהלים, חורים כפני מתים, עינים תועות וקמות, – והים הגדול שראית מרחוק נדמה לך כים הקרח.

הכל קפא. נדמה לך, כי כזה הוא טבע האויר אשר פה. נדמה לך, כי כל קול, כל המיה, קופאים בתוך האויר מיד אחרי צאתם, כי כל גניחה, כל יבבה ואנחה נשארות תלויות בין השמים ובין הארץ והן מעיקות על ראשך, מכבידות עליך את הנשימה, מרעידות את האויר.

ובטרם שאתה נגש לגבעת המתים –– הנך נלכד ברשת הסביבה ונעשה לגל בתוך הים הזה. הנך רועד מקרה, מהתרגשות והתרגזות, הנך רוצה לדבר, לשמוע מה שידברו אחרים ולהשתיק את סערת הלב – ואינך יכול.

ובורח אתה מן החיים אל המתים. רוצה אתה להסתכל, רק להשקיף פעם ולנוס מן המקום הזה.

ואתה נגש.

הנה עגול רחב. כחצי גורן עגולה. העגול נעשה בגויות בני אדם שגם הם היו חיים כמונו, העומדים עליהם, ושגם אנו יכולים להיות כמוהם. גורלם – גורלנו ובמעטפות שחורות כסו החיים את המתים, אבל הנה בולטת יד מתה, חורת, והנה ראש מלא דם, והנה רגל כרותה, והנה אוזן קצוצה – ואתה עוצם את עיניך.

ומסביב לעגול זה – דממה, בפני המות אין החיים רוצים להראות סמני תחיה, כדי שלא לבייש את מי שאין לו מתנה זו.

כעבור רגע ואתה נעשה בלי משים חוליה בתוך השרשרת, אחד מיוצרי העגול החי, אשר מסביב לעגול המת.

והעגול הולך ומתפשט, הולך ומתרחב. גלי בני האדם, אשר שם במעמקי החצר, הולכים וקרבים הלום, המתים שפסקו כבר לענין את החיים, אחרי היותם לנגד עיניהם שלשה ימים, נעשו שוב גבורי הרגע.

כי הנה בא יום השלומים, נמלאה סאת הצרות. ממרום, שם ממקום המשפט והיושר, מבית הנבחרים, נשלחו הלום צירים לגלות את צעיף התעלומות ולחדור לנבכי המאורעות.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.