מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[אצלי הינך ישן]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

אֶצְלִי הִנְּךָ יָשֵׁן, יַלְדִּי,

חֶרֶשׁ לוֹטְפָה יַד אִמֶּךָ

רַגְלֶיךָ הַוְּרֻדּוֹת,

הָעֲגֻלּוֹת.


עַל בֵּיתֵנוּ נִשְׁעָן

לַיְלָה כָבֵד –

וַאֲנִי הוֹרַדְתִּי הַוִּילָאוֹת.


כְּכוֹכָב בּוֹדֵד

יִדֹּד עַתָּה אַבָּא נוּגֶה

שָׁם בֵּין הָרָיו.


מַה-יְּבַקֵּשׁ אַבָּא נוּגֶה

שָׁם בֵּין הָרָיו?


אַף בִּתְכֵלֶת עֵינֶיךָ

הָעֲמֻקָּה

כְּבָר תִּשְׁכֹּן עֲרִיגָה גְדוֹלָה,

יַלְדִּי.


מְהֵרָה תֵלְכָה מֶנִּי –

גַם אָתָּה. –

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
יצירה בהפתעה
רקע

שלא מדעת בעלים

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

אפילו החלון הקטן, היחידי בחדרו, עשוי כרצונו ולהנאתו. הוא אינו אוהב אור חצוף, לא-בקיץ ולא-בחורף. חלון יחידי זה פתוח כנגד כותל מזרחי של הקלויז. כשעומדים שם לפעמים בני אדם, הם עומדים ואחוריהם לחלון. תיתי לו, שאינו רואה את פניהם. אין בני אדם חביבים עליו כל-כך, שיהנה בראית-פניהם.

אוהב מנוחה הוא. יודע הוא, שההתנגשות עם בני אדם מביאה על פי רוב להתעוררות עצבים; ולפיכך הוא מבריח את עצמו מהם ככל האפשר.

זוכר הוא לעצמו התנגשות חזקה, שהביאה לו הרבה רוגז וצער ונדודי שינה, אלא שעכשיו, מכיוון שהכול כבר עבר, אוהב הוא להרהר באותו ענין. הרהורים אלו גורמים לו קורת-רוח.

הרי לא נשאר לו בעולמו של הקב"ה אלא אותו קורטוב קורת-רוח שמגיע לו מאותם ההרהורים.

זה היה לפני כמה וכמה שנים. על כל פנים לא עבר עדיין יובל. ואפילו שמיטה אחת לא עברה מן היום ההוא. אבל כמה שנים עברו… רשלן הוא בנוגע לחשבונות. הרהוריו, אדרבא, עולים אצלו תמיד ברורים, בולטים ומסודרים, אך בנוגע לחשבון השנים ערבוביה שלטת במוחו. פעמים נדמה לו, שזה קרה אתמול-שלשום ופעמים נראה לו רחוק-רחוק. בכלל אינו מרגיש בינו לבין אותו המאורע שטח זמני, אלא שטח מקומי.

זה היה בשנה הראשונה, שהתחיל עוסק בהוראה-לשעות, שם בעירו. נוהג היה אז למכור את שעותיו רק לתלמידים, אלא שהפסיק לו פעם אחת בעל-בית הגון את הדרך והזמין אותו מורה לבתו.

קשה היה לסרב. אין זה מדרכו של מורה-לשעות לסרב; על אחת כמה וכמה לבעל-בית הגון, שלפי דבריו יש יחס של קירבה לזה עם משפחת אמו.

ויותר קשה היה לו אחרי-כן לשבת בחדר אחד עם נערה זו ולהטיף לה לקח. התורה, שהיה צריך ללמדה, לא היתה מן החכמות העמוקות הדורשות שימת-לב. צריך היה ללמדה קרוא וכתוב ז’רגון וקצת חשבון. אבל הישיבה לעצמו היתה קשה עליו.

והאב היתנה עמו על שעות מלאות, וכשהוא נכנס לחדרה, יוצאים ההורים וסוגרים את הדלת עליו ועל בלומה – שם התלמידה – ומשם לא יצא, עד שייכנס האב שוב, זהו סימן, שעברו השעות.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.