מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[באצבעות ענוגות]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

בְּאֶצְבָּעוֹת עֲנֻגּוֹת

פּוֹרֵט הַגֶּשֶׁם

מַנְגִּינַת-נְכָאִים חֲרִישִׁית

עַל עוּגַב הַלַּיִל הַשָּׁחוֹר.


עַתָּה נֵשְׁבָה בַחֲשֵׁכָה

אִישׁ בְּבֵיתוֹ

– הַיְלָדִים הֵן נִרְדָּמוּ –

וְנִשְׁתֹּק לַגֶּשֶׁם,

כִּי יָשִׂיחַ עָצְבֵּנוּ.


כִּי אֵין עוֹד מִלָּה בְּפִינוּ,

רַגְלֵינוּ כָבְדוּ

מִן הַיּוֹם

וְאֵין בָּן הַמָּחוֹל עוֹד.

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
יצירה בהפתעה
רקע

על העריכה

מאת משה בסוק (מאמרים ומסות)

בין הסופר והקורא הוא עומד העורך. שירוּת הוא עושה להם, שמזַמן אותם זה עם זה. ואף על פי כן, הרואה אותו כך, כמתווך בין היוצר-היצרן לבין צרכָּנו – ראייתו מקופחת. אין מעשיו של הסופר נתונים ועומדים. העורך יוזם, מעורר, נותן דעתו או מסיחה, אף תובע, מזמין, ביחוד בשדה הפובליציסטיקה, התרגום, והוא מקרב שיר או סיפור וגם דוחה, מבליטו – ומצניעו. אף הקורא אינו נתון גמור ומוגמר: אתה מגיש לו מן ‘המשכן’ – והוא נוטל, ואתה מגיש לו מן ה’עגל' – והוא נוטל, ואף מברך. ראשיתה של כל עריכה: דעת וטעם והבדלה בין הטוב והקלוקל, בין צורך ומיותר, בין ממש לבין טיח, בין העצמיי ובין אבק פורח.

ודאי: העריכה שירוּת היא, והיא – תעודה, שליחות של מעלה.

אומנות היא, ואי אפשר לה בלי כלי מלאכה ואמצעים, יוסיף נסיון – יוסיף טכניקה ודעת, והיא אמנות, חכמת הלב. בלי מכון תקן אמוּר הוא העורך להבחין בטיבו של מזון זה שהוא מגיש לנפש. בכף ידו ישקול את הוודאי והנסיוני, מאַזן בין המקור החי, החצוב, לבין התרגום שבא מבחוץ לחזקו או לרופפו, ועינו פקוחה על התחומים, שלא ייוּצבו לעולם, בין ה’כאן' המצומצם, כאילו, אך הוא הגורל, ובין המרחקים והאפקים שפעמים מלוא עולמנו הם ופעמים אינם אלא חלומות עפים ועשן סיגריות על כוס קפה בשעה של לא-יום ולא-לילה.

פלישה היא לגופם ולתוכם של דברים, מתוך שהיא מבקשת לשמור על הרמה ועל הנקיון (לא צחצוח!), וקולמוס שבידה, המלטש ומיישר הדורים ומסייע עם הכותב, קולמוס זה, פעמים כאיזמל הוא החותך בבשר החי. והיא אהבה. פעמים אתה שומע עורך משתבח בדבר טוב שהביא לקוראיו כאילו פריו הוא, מתן שנתן מנפשו. בסתר הוא משאיל מיכלתו לדברים שהוא שושבין להם, אך סבור הוא כי זקוקים הם תוספות-כוח. זכה – הרי הוא מסייע בידי הסופר לגילוי עצמותו, להיותו הוא מדובב קו אילם, מגלף יפעה שלו מתוך איזה מדור דחוי שבנפש. לא זכה – הרי זה מעשה של הרכבת מין בשאינו מינו; מכאיב – ולא נקלט.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.