מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[נפתלים הדרכים]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

נִפְתָּלִים הַדְּרָכִים וְרַבִּים,

רַגְלַי יָגֵעוּ,

וְדַרְכִּי הַיְחִידִי

מִמֶּנִּי יִסָּתֵר.


לַבֹּקֶר הָמָה בִי לִבִּי,

כִּי נִצַּב לְפָנַי יוֹם רָם

כְּסֻלָּם וְזָהָב שְׁלַבָּיו.


וְהִנֵּה עָלִיתִי לְצָהֳרָיו,

קַלּוֹתִי מְאֹד, –

שֶׁטַח כָּל שְׁנוֹתַי לְעֵינַי,

כָּל הַדְּרָכִים הוֹלְכִים

אֶל הָעֶרֶב

וְאֵי-לִי דַרְכִּי הַקָּצֵר?

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
רקע
דוד פוגל

יצירותיו הנקראות ביותר של דוד פוגל

  1. נוכח הים (פרוזה)
  2. בבית המרפא (פרוזה)
  3. [לאט עולים סוסי] (שירה)
  4. [שעטת צבאות] (שירה)
  5. [אני באר] (שירה)

לכל יצירות דוד פוגל בסוגה שירה

לכל יצירות דוד פוגל

יצירה בהפתעה
רקע

ציונים ז'

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

ז'

מספר “שופטים”. – “ויהי כי טוב לבם ויאמרו: קראו לשמשון וישחק לנו… ויקראו לשמשון מבית-האסורים… ויעמידו אותו בין העמודים… ויאמר שמשון (העיוור): הניחה אותי והמישני את העמודים אשר הבית נכון עליהם… ויקרא שמשון: ה' אלוהים, זכרני-נא וחזקני-נא אך הפעם הזה… וילפות שמשון את שני עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם… ויט בכח…ויפול הבית”.


“בין שני אריות”. – לשוא. לשוא נזכיר בלבנו בימים האלה את החזיון ההוא. לשוא נקרא: “אלוהי שמשון! חיה בלבנו!” רחוקים אנו מספר-שופטים, התרחקנו. אך עבר שבוע-שבועים מאחר הפוגרום בירושלים – ולא רק שאין זכר לשרירי-שמשון, שאינם, כי אם חסר גם חוסן-לבו, שהיה יכול להיות. ובכלל אין שום “אנלוגיה”. כי אכן גם לא “בטוב-לבם” בשנת 1917 קראו לנו מבית-האסורים לשחק לפניהם, כי אם במומנט מעורפל מאד, בעת שגרמניה הלכה מחיל אל חיל, ועתיד תורכיה ונפותיה לא היה מחוּור כלל. בעת שאחזו בכל האמצעים המעורפלים, אז אחזו גם באמצעי זה: שליחת לחם-הבטחה לציוניות על פני המים. למַה זה מחייב אותם? והסוף הוכיח על התחילה. עכשיו, כשהמצב נתברר, כבר אין תורך בשום ערפל ובשום שמירת-חובה. וכוח לנו לחייב, “להטות את הבית” – אין. לנו אין. והבית עומד. גם יעמוד.


מ“ספר-האגדה”. – “בימי ריב”ח גזרה מלכות הרשעה (פירוש: רומא של אדריינוס) שׁיִבָּנה בית-המקדשׁ… הושׁיבו טרַפזין (פּירושׁ: מיני בנקים) והיו מספקים לעולי-גולה כל צרכם… (הלכו הכותים הללו וקיטרגו על היהודים… אמר להם המלך (פירוש: הנציב שעל אסיה הקטנה, כי לקיסר רומא היה רחוק): מה אעשה והרי כבר גזרתי… אמרו לו: שלח ואמור להם (ראה האמתלה בגוף-הספר, עיין שם) ומאליהם יחזרו בהם. בינתים היה כל העם (היהודי) כנוּס בבקעה… כיון שהגיע כתב-המלך התחילו בוכים… ביקשו למרוד… נכנס ריב“ה ודרשׁ: ארי טָרף טֶרף ונכנס עצם בגרונו. אמר: כל מי שיבוא ויוציאו, אתן לו שכרו. בא קורא מצרי (נוסח אחר: קורא סתם, לאו דוקא מצרי), שמקורו ארוך, נתן מַקורו לתוך פיו והוציא את העצם. אמר לו: תן לי שכרי. אמר לו הארי: אין לך שכר גדול מזה, שנכנסת לפי ארי בשלום ויצאת בשלום”

… הנמשל אינו זקוק לפירושים יתרים.


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.