הִנְנִי יוֹצֵא כְבָר אֶת עָרַי

וְאֶת כְּפָרָי.

וְאַט אֶנְהָרָה

דֶּרֶךְ חַיַּי הַשְּׁלֵוִים,

כִּנְהֹר פֶּלֶג בָּהִיר

תּוֹךְ שַׁלְוַת עֲרָבָה, –

עַד אָבֹאָה אֶל הַשְּׁקִיעָה.

עַל הָהָר הָאַחֲרוֹן,

עַל הָאֹפֶק, עוֹד אַעַל,

וְאֶעֱמֹד דּוּמָם

עַל רֹאשׁוֹ

לִפְנֵי שְׁנִי הַמַּעֲרָב.

מֵאֲחוֹרַי

יִגְלשׁ צִלִּי הַזָּקוּף.

וְיַאֲפִיר חָרֵד

עַל רֹחַב הַבְּרֵכָה הַשּׁוֹתְקָה

וְרֹאשׁוֹ יֵאָחֵז

בַּאֲמִירֵי עֲרָבוֹת.

לִפְנֵי שְׁנִי הַמַּעֲרָב

אֶעֱמֹד דּוּמָם.

אוּלַי אֶפְרֹשׂ עוֹד כַּפַּי

אֶל אֵבֶל הַלַּיְלָה הֶעָרֵב.

אַחַר אֵרְדָה שָׁלֵו

אֶל בִּקְעַת הַלָּיְלָה.

אַךְ אִישׁ לֹא יַפְנֶה מֶבָּטוֹ

אֶל עֶבְרִי. –