עַתָּה אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַיָּם,
וַאֲנִי אוֹמֵר אֵלָיו:
מַה-גָּאִיתָ מְאֹד! –
וְאֵין לְךָ דְבָרִים.
אָנוּ הַשְּׁנַיִם,
כָּכָה יָכֹלְנוּ לִחְיוֹת יַחְדָּו
אַלְפֵי שָׁנָה.
כִּי אַל לָנוּ דַבֵּר,
אַךְ יֶהֱמֶה הָאֶחָד בִּכְאֹב לוֹ
הָמוֹן נֶאְדָּרִי וּפְרָאִי,
וְאֶחָד יִנְהַם חֲרִישִׁי,
בְּאֵין דְּבָרִים –
אָנוּ הַשְּׁנַיִם.