מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[ראשי ההרים]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

רָאשֵׁי הֶהָרִים כָּסּוּ שְׁלָגִים,

אַךְ הִנֵּה קַיִץ הַיּוֹם,

וּזְאֵבִים אֵינָם.


כָּל הָעֲלָמוֹת הִתְפָּרְקוּ שִׂמְלוֹתָן

אֶל הַלַּיְלָה,

וְלִבָּן יַךְ

כִּשְׁעוֹנוֹת לֹא-נִרְאִים

בַּדּוּמִיָּה.


אֵיכָה יֵרָדֵם הַלַּיִל –

וִיגוֹן כָּל הַלְּבָבוֹת

מְפַכֶּה וְשׁוֹאֵן

וְלֹא דֳמִי לוֹ?


הַמָּחָר לֹא יָבֹא,

הַלַּיְלָה יֶאֱרַךְ מְאֹד,

עוֹלְלִים יָקִיצוּ וְעוֹד חשֶׁךְ

וְלֹא יֵדְעוּ עַד מָה. –

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
יצירה בהפתעה
רקע

דֻּגְמָה שֶׁל חֵרוּת

מאת שמחה בן-ציון (פרוזה)

מִשֶׁנִּכְנַס חֹדֶשׁ נִיסָן –

נִתְלֵית הָרְצוּעָה לְשׁוּם נוֹי,

וּמִשֶׁנִּכְנַס חֹדֶש אִיָר –

הָרְצוּעָה נִטֶּלֶת – אוֹי וַאֲבוֹי!

(זמר לתשב"ר)

I

נשתחררתי מן החדר כשבוע ימים קודם לחברי!

פרוס-הפסח הגיע, אבא צריך היה לנסוע לקישינוב לקנות סחורה, ונשארות רק אמא וגולדה לשאת בעול החנות והבית. בבית מהומת הפסח ממשמשת ובאה, ובחנות עונת ה“פדיון” קרבה ומגיעה, – עונה זו שכל כך מיחלים ומצפים לה כל ימות החורף ומתאנחת אמא ואומרת:

– החנות, החנות! צריך לשמור אותה כבבת-עין – ואני נשארת בה יחידה וגלמודה. גולדה – עול הבית עליה.

משיב אבא בסקירה אלכסונית כלפי פני ואומר:

והוא מה? – קטן הוא? – התורה שעתיד רבו ללמדו בשבוע זה של בין הזמנים – ידועה היא…

ובכן – אני נשאר עומד עוזר כנגד אמא בחנות!…

החנות, שאמא אומרת עליה: “היא, רק היא חיינו” – הפרקמטיא שבה אינה עולה ר' רובל אפילו בתקופת ניסן ותקופת תשרי – עונות אלו שמתקינין אותה בסחורה לחצי שנה – ועומדין עליה בחוב של ש' רובל ליוסף-יצחק המַלוֶה. חוב זה הולך ונפרע תדיר עם הרבּית לשיעורין של 7 רובל עם 44 ק“פ בכל שבוע ושבוע. נמצא שמתשרי עד אדר, למשל, מסתלק חציו – אבל מיד חוזר אבא ולוקח ק”ן רובל אלו שסילק ונוסע לקנות סחורה חדשה…

סחורה זו נמכרת ברובה עד לאחר פסח – והרי זה מתחילין לקחת סחורה מהסיטונות שבעיר למלאות את החסר, וכמובן, שלא במקחי קישינוב. לוקחין אנו סחורה מתחילה במזומן ואחר-כך בהקפה. הקפה כיצד? מתחילין בהקפות לשבוע ימים, ואחר כך, כשהחוב מתגדל קימעא קימעא ואינו משתלם שוב בסוף השבוע, אין מקיפין לנו אלא מעט ורק ליום אחד, “עדי-ערב”, ואחר-כך רק “לפי שעה” ו“עד לפדיון”… תינח – פודין, אבל אם אין פודין ועברה השעה וכבר הגיע “עדי-ערב”, – אז “מחזרת” אמא ו“מסתובב” אבא בגמילות-חסדים, שקשה למצוא וקשה לסלק, – קשין הן, אבל קשה מזה היא “העמידה” בלי סלוק לגימפל אידל’ס המאמין לנו בסחורה, וקשה מכולם הוא יוסף-יצחק אם מדלגין עליו חלילה בתשלומי שבוע אחד…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.