מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[רחוקה ממנו]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ הַסְּפִינָה,

הַמַּיִם יַשְׁחִירוּ לַלַּיְלָה –

אַךְ לָנוּ חֲתֹר וַחֲתֹר.


שְׁנַיִם יְשִׁישִׁים אָמְרוּ בְלִבָּם:

בְּעֶצֶם יוֹם קַיִץ

יְשַׂחֲקוּ הַנְּכָדִים

כְּגוּרֵי אֲרָיוֹת צוֹהֲלִים –

אַךְ לָנוּ טוֹבָה הַמְּנוּחָה

מִסֵּבֶל הַשָּׁנִים.


כִּי יַכְחִיל הַשַּׁחַק לַבֹּקֶר –

תְּנוּ לַיְלָדִים עוֹד תְּנוּמָה,

עַד תַּעֲבֹר הַסְּפִינָה הַשְּׁחוֹרָה.

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
יצירה בהפתעה
רקע

סימפוניות טבעיות בפרוזה של הארדי

מאת אברהם רגלסון (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

פורסם ב“הפועל הצעיר”, 18.1.1966.

נפלה לידי חוברת שנתית נושנה למוסיקה (1951, הוצאת “פּליקן”), ובה מאמר, “תוֹמאס הארדי והמוסיקה”, מאת הוּבּאֶרט פוֹס. סקירה קצרה אך תמציתית היא זו על קשריו של זה האיש, עתיר-השירים ונגיד-הרוֹמנים, עם אָמנות שלא בה קנה שם ותהילה: התאַמנות בכינור בנערוּתו; השתפכות – בימי-עלומיו – בזמירוֹת-כנסייה ומזמורים עממיים, יחד עם מוֹרוֹ לאדריכלות, בשעות-הפסקה בלימודים; זיקתו, מתוך ידיעה מרובה, לענייני-מוסיקה בחיבורי שיר וסיפור שלו: – להקת-נוגנים מסורתית בכנסייה כפרית, וטירודם מחזקתם זו על ידי הכנסת עוגב עם מנגן מקצועי; פסנתר בתורת שדכן בין גבר לעלמה; וכדומה.

שם גם מדובר על דרך שהארדי מצרף צליל לצליל שבקולות-טבע כדי לבנות מהם מנגינה רבה. עלה לפני זכר שוֹבע-עונג שהושפע עלי מכלל-היצירה של הארדי, ונתתי אל לבי לעלעל ברוֹמנים שלו, לראות מה סימפוניות של קולות טבעיים ייקרוּ לפני, והן מאַמתוֹת אוֹמר-הכותב על-אודות הדבר הזה. אשתף את קוראַי בפיסקאות ספוּרוֹת מאשר מצאתי.

עצי-חורף מרננים

נאזינה לסעיף העומד בפתח הרומן, “תחת עץ היער הרענן” (שם זה – שורה ראשונה במזמור לשקספיר באחד-מחזותיו):

“לאנשים שוכני-יער, כמעט כל מין-עץ יש לו קול משלוֹ כשם שיש לו מראֶה משלוֹ. בעבוֹר הרוח, עצי-האַשוֹח מתייפּחים ומנהמים בסגנוֹן ברור לא פחות מאוֹרח-התנענעם אילך ואילך; האֶדר שורק כשהוא עורך קרב עם עצמו; המילה (מ' צרויה) נושפת תוך כדי רטיטוֹתיה; התאַשוּר מרשרש עת-כי בדיו השטוחים עולים ויורדים. והחורף, המשנה את צלילם של אותם העצים המשירים עליהם, אינו מבלע את ייחוּדוֹ של עץ למינהו”.

מבעד לאלה צילצוּלי עצי-החורף, בוקעת זמרת-גברים:

עִם הַשּׁוֹשָׁן וְהַחֲבַצֵל

וְהַדַּאפוֹדִילָה-דִּילָה-דֵּל,

בָּנִים וָּבנוֹת אֶל גֵּז-הַצֹּאן מְדַדִּים…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.