מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[גביע הזהב]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

גְּבִיעַ הַזָּהָב לְפָנָי,

בּוֹ שָׁתוּ אֲנָשִׁים רַבִּים

מֵי-רַעַל.


חֶרֶשׁ הֵן שָׂחֲקוּ פְנֵיהֶם

לִפְנֵי הַמָּוֶת שֶׁחָוַר וְשָׁקָט.


אֲרוֹן עֵץ אָרֹךְ לְפָנָי,

בּוֹ נִשְּׂאוּ גְבָרִים וְנָשִׁים,

שֶׁהִשְׁחִיר בְּשָׂרָם מִנָּגֶף.


וְאָנוּ?


בַּלֵּילוֹת עוֹד נֶחֱזֶה כָל אֵלֶּה.

וְזָרִים יִפְּלוּ הַיָּמִים

לְרַגְלֵינוּ,

כְּפִרְחֵי-כָרִים,

צְהֻבִּים אוֹ לְבָנִים,

כִּי יִפְּלוּ מִן הַזֵּרִים.


וּבָהִיר אַף לָנוּ הָרֶגַע,

בּוֹ נִכְרַע בַּחֲרָדָה

לִפְנֵי הַמָּוֶת שֶׁחָוַר וְשָׁקָט.

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
רקע
דוד פוגל

יצירותיו הנקראות ביותר של דוד פוגל

  1. נוכח הים (פרוזה)
  2. בבית המרפא (פרוזה)
  3. [לאט עולים סוסי] (שירה)
  4. [שעטת צבאות] (שירה)
  5. [אני באר] (שירה)

לכל יצירות דוד פוגל בסוגה שירה

לכל יצירות דוד פוגל

יצירה בהפתעה
רקע

לפעמים

מאת אלתר דרויאנוב (מאמרים ומסות)

א

לא היום, אף לא תמול הוא חטא הליקבידציה; זה שנים הוא כרוך אחרינו כנחש, זה שנים הוא מטיל ארס בכל מפעלנו.

אנו זוכרים את תחלתו: פעמים חיוך – רובו גסות-בטול מעוטו חן-רחמים – ופעמים קצף – רובו גבהות-לב ומעוטו זעם-אמת – על שפתותיהם של קברניטים פכחים, של אמוני פוליטיקה מעשית, היודעים כל ימיהם את צרכיה המרובים של השעה, ואינם יודיעם מימיהם את מִלְטו היחידי של בנין-עולם: את האמונה החזקה מצור, הכובשת גם את הצור.

עכשיו כבר הגענו לסיומו; ואולי לא הגענו עדיין: מי יודע, במה יסיים?

כך דרכו של יצר-הרע: היום אומר, עשה כך, ולמחר – עשה כך, עד – עד שהרגלים עומדות במדרון, ואין תקנה, ויש רק נפילה אחרונה.

האומנם גם עתה לא נשוב מחטאנו? האומנם גזרה היא שנגזרה עלינו לשתות, למצות ולעלע את זוהמתו עד תומה? –

ב

היום כך ומחר כך חולשה היא. עתים חולשת הדעת, עתים חולשת הרצון, וקשה ומסוכנת משתיהן כשהיא חולשת האמונה.

אומרים: זוהי מדת הפוליטיקה. אפשר; אין אני בקי בלהטיה. אבל לא אכחד. חשש יש לי בלבי: שמא גם הם, האומרים, מתאמרים רק להיות בקיאים בה, ולמעשה, מחמת חולשה, הם תופסים את הצורות הפסולות, המוטלות באשפה ומופקרות כאשפה.

ועוד אומרים: מדת ההסתפקות היא זו; לכתחלה דוקא כך, ובדיעבד – אם יכבד הקושי – די גם בכך. ומדת ההסתפקות מדה יפה היא אפילו בעמים גדולים ועצומים; אף הם שונים: תפסת מורה, לא תפסת.

עלובים! ההשמעתם לאזניכם מה שפיכם דובר? הם, העמים הגדולים והעצומים, כבר תפסו את המרובה; עכשיו כבר די להם גם במועט. ואלו אנחנו, עמו-חורגו של כל העולם כולו, זה אלפים שנה אנו מסתפקים במועט, בנעלים בלות לרגלינו הבצקות, שֶדַיָן הן רק לדבר אחד – לבוסס דור אחרי דור בצת הגלות; ועכשיו, כשאנו מנסים לחלץ רגלינו מתוך בצה ארורה זו, ובשארית כחנו אנו חותרים לעלות ולהגיע אל המקום, שם צוה ה' אלהינו לנו את החיים ואת הכח ואת ההוד, שוב אתם אומרים: הסתפקו במועט, אל תעפילו לעלות עד הראש, תפסתם מרובה לא תפסתם, כיון שאין ניתן לנו כך, בואו ונחזיק טובה ונסתפק בכך…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.