גְּבִיעַ הַזָּהָב לְפָנָי,

בּוֹ שָׁתוּ אֲנָשִׁים רַבִּים

מֵי-רַעַל.

חֶרֶשׁ הֵן שָׂחֲקוּ פְנֵיהֶם

לִפְנֵי הַמָּוֶת שֶׁחָוַר וְשָׁקָט.

אֲרוֹן עֵץ אָרֹךְ לְפָנָי,

בּוֹ נִשְּׂאוּ גְבָרִים וְנָשִׁים,

שֶׁהִשְׁחִיר בְּשָׂרָם מִנָּגֶף.

וְאָנוּ?

בַּלֵּילוֹת עוֹד נֶחֱזֶה כָל אֵלֶּה.

וְזָרִים יִפְּלוּ הַיָּמִים

לְרַגְלֵינוּ,

כְּפִרְחֵי-כָרִים,

צְהֻבִּים אוֹ לְבָנִים,

כִּי יִפְּלוּ מִן הַזֵּרִים.

וּבָהִיר אַף לָנוּ הָרֶגַע,

בּוֹ נִכְרַע בַּחֲרָדָה

לִפְנֵי הַמָּוֶת שֶׁחָוַר וְשָׁקָט.