מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[פעמים תאוה]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

פְּעָמִים תְּאַוֶּה בַלֵּילוֹת

גֶּשֶׁת בְּחִיל לִבְנֵי-אָדָם

הַהוֹלְכִים לְדַרְכָּם,

הוֹשֵׁט לָמוֹ אֶת לִבְּךָ,

טְבוּל-דָּמִים, חָם.


אוּלַי תִּנְעַם לְרֶגַע

דַּרְכָּם הַשְּׁחוֹרָה.


תִּתּוֹ לַבְּזוּיִים, לָרְשָׁעִים,

גַּם לַחֲזָקִים —

אוּלַי תָּהֵל רֶגַע

בַּת-צְחוֹק זַכָּה

עַל שְׂפָתַיִם

לְאֹדֶם לִבְּךָ הָרוֹעֵד בַּיָּד.

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
רקע
דוד פוגל

יצירותיו הנקראות ביותר של דוד פוגל

  1. נוכח הים (פרוזה)
  2. בבית המרפא (פרוזה)
  3. [שעטת צבאות] (שירה)
  4. [לאט עולים סוסי] (שירה)
  5. [אני באר] (שירה)

לכל יצירות דוד פוגל בסוגה שירה

לכל יצירות דוד פוגל

יצירה בהפתעה
רקע

הנפשות הכוזבות

מאת אלתר דרויאנוב (מאמרים ומסות)

א

איש יהודי היה בצרפת ושמו ארתור מאיר. כשהגיע לימי בגרות בדק ומצא, שעל-פי טעות נולד יהודי ועל-פי טעות תקן לו יוצרו חוטם, “הצופה פני הלבנון”. וכשהוברר לו הדבר הלך ונעשה – “קתולי אדוק” ורויאליסט אדוק ויסד את העתון הקלריקלי “גולוא”. קתוליות, רויאליות ועתון קלריקלי – שלש פרנסות יפות הן בצרפת. ימים רבים היה ארתור מאיר רצוי ל“אחיו” החדשים והם היו רצויים לו. ימים רבים היה עתונו אחד מעמודיה הימנים של הקלריקליות השחורה בצרפת וממילא גם אחד מעמודיה הימנים של האנטישמיות השחורה בצרפת. ושמח היה ארתור מאיר: נשכח “עון מולדתו” עד העולם.

אבל שמחת-שוא היתה שמחתו. “עון היהדות” אין נתן לא לשכחה ולא לכפרה. היה מעשה ונזרקה עצם – כפי הנראה, שמנה – לתוך עדת השחורים ונדמה להם, כי ארתור מאיר חברם ואיש-בריתם נזדרז גם הוא לשלוח את ידו אל העצם. ותטש עליו כל העדה ותחרץ את לשונה: “יהודי!”… וארתור מאיר חרץ את לשונו גם הוא, אלא שקוֹלוֹ נחנק בתוך גרונו, כי – אמנם נמצא עונו, “עון-מולדתו”. –

איש יהודי היה בפוזנא ושמו ישראל ויטקובסקי. כשהגיע לימי בגרות דק ומצא שעל-פי טעות נולד יהודי ועל-פי טעות קווצותיו תלתלים, שחורות כעורב. וכשהוברר לו הדבר הלך ונעשה – מקסימיליאן הַרְדֶן, אימפריאליסט גרמני, חסידו של ביסמרק ועורך ה“צוקונפט”, שממנה יוצאת לעתים קרובות תורת האנטישמיות החדשה, זו המעמידה את דבריה על טהרת הגזע והדם.

בימי מעשה-דריפוס נלחם הרדן במגיני-דריפוס. בשנות הרבולוציה ברוסיה נעשה איש-בריתו של גרינגמוט ומפיו החליט גם הוא, שרק “עמי-הנכר”, היושבים ברוסיה, דורשים קונסטיטוציה. ועכשיו כשמת לואיגר, הרדן מספידו בלשון זו: "האמנם שנא לואיגר את היהודים? הוא נסתכל בהם וראה, כי חזקים הם יותר מדי, כי גדולה יותר מדי השפעת רוחם על כל מעינות הכח של הממלכה… לאן תובילנה אותנו רגלינו, אם דבר זה יתמיד גם מכאן ולהבא?… מרכז הממלכה כבר נכנע כמעט לגזע זה, הממהר לגדול, לגזע זר, שאין לו צורך נפשי כלל, כי יתקים הקלסתר המיוחד לעמנו אנו?…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.