מִכְתָּבִים פְּשׁוּטִים וַעֲנָוִים,
עָמְלָה יָד כְּבֵדָה לְכָתְבָם —
תָּוֵי-כָבוֹד תְּלִיתִים עַל חָזִי.
מִלַּיִךְ שֶׁצָּמְחוּ בְּעַרְבוֹת בֶּסְרַבִּיָּה
כְּקִלְחֵי הַתִּירָס הַקָּשִׁים,
אֲחוֹתִי הַשְּׁחוֹרָה!
לִפְנֵי פִתְחֵךְ בְּאֵר חָפָרְתְּ,
בָּא כֶלֶב-שְׁכֵנֵךְ הַשָּׂעִיר
לִרְאוֹת בַּמַּעֲשֶׂה.
וּבָנַיִךְ דִּמּוּ לָדוּג בָּהּ
עִם עֶרֶב
יָרֵחַ מַחֲמִיא.
זוֹחֵל הָיִיתִי —
וּמִן הַשֻּׁלְחָן לִנְפֹּל
לֹא נְתַתִּנִי.
וְעַתָּה אֹמְרָה מִלִּים זָרוֹת
מִדֵּי לַיְלָה
אֶל כְּרַךְ מִשְׁתָּאֶה —
וְאֵין יוֹדֵעַ,
כִּי אוֹתָךְ אֲדַבֵּר מִקִּרְבִּי,
אַתְּ אֲחוֹתִי הַנַּעְלָמָה
בְּעַרְבוֹת בֶּסְרַבִּיָּה.