צַעֲדֵי דוֹר וָדוֹר

תּוֹךְ נַפְשִׁי הַיּוֹם יִשְׁעָטוּ.

כֻּלָּם עָבְרוּ לְפָנֵינוּ

אֶת הָאָבִיב וְאֶת הַחֹרֶף.

אֲבִיבָם הֵעִיף עֲלֵיהֶם

כָּל נוֹצוֹת נִצָּתוֹ

וַיִּשְׂמָחוּ —

וְאוֹתָנוּ לֹא זָכְרוּ וְלֹא חָלוּ.

וְהִנֵּה בָאנוּ שִׁכְבָה חֲדָשָׁה

וַנֵּשֶׁב בָּאָבִיב.

יְלָדֵינוּ רוֹקְדִים קִרְבֵּנוּ לִקְרַאת מָחָר,

שׂוֹחֲקִים לְתֻמָּם.

אוּלָם מְהֵרָה נִשְׁכַּב לְיַד הָרִאשׁוֹנִים,

שְׁחוֹרִים וּשְׁלֵוִים.

וְאַחֲרֵי אֶלֶף שָׁנָה —

הֲתֵשֵׁב גַּם אַתָּה, הַזָּר,

בִּבְדִידָתְךָ הָרְחוֹקָה, כָּמוֹנִי הַיּוֹם,

וְלִבְּךָ בָּאָבִיב אֵלֵינוּ

וְאֵלֶיךָ?