יוֹמֵנוּ הַחִוֵּר לָאִינוּ לַמְּכוֹנוֹת,
עַתָּה נִגְּשָׁה לָעֶרֶב בַּלָּאט,
כִּי יַבְעִיר אַלְפֵי אִשָּׁיו
תּוֹךְ גֵּוֵינוּ הַחֲמוּדִים.
נִסֹּךְ אַהֲבָה עַל פְּנֵי חוּצוֹת,
שֶׁיִּתְלַקְּחוּ וְיִסְחָרוּ,
עַד יִתְרוֹנֵן לֵיל מְיוֹמָם
וּבֹקֶר נוֹבֵל לֹא יִזְכֹּר.
אַךְ כָּל בּוֹדְדֵי דֶרֶךְ
בָּךְ יָבֹדּוּ שִׁבְעָתָיִם.
בְּקוֹמָה עֶלְיוֹנָה מַה תְּחַךְ לָהֶן
קֻבִּיַּת שְׁתִיקָה דָוָה,
כָּל לָיְלָה.
אֲטוּמֵי עָשָׁן וַאֲנָשִׁים
פָּרְצוּ בָתֵּי-קָפֶה אֶל הַשְּׁוָקִים.
וּכְתֻמֵּי נְהָרָה בָם קָפְאוּ תַחְתָּם
בּוֹדְדַיִךְ,
חֶרֶשׁ וְנִבְהָלִים.
וְאָבוּ כֹה הַאֲרֵךְ שֶׁבֶת,
יָגֵעַ וּפֹה.
אוֹ אַף לֶכֶת וְלֶכֶת,
עַד אֵין רֶגֶל וּזְמָן.
לְנַפְשָׁם יֵצְאוּ מִן הַלַּיִל
וְיִתְמָהוּ:
נִטַּשׁ בֹּקֶר אֲשֶׁר לֹא חֹרֶף —
וַחֲתִימַת כְּפוֹר עַל גַּג וַאֲדָנִים,
וְעַל פְּנֵי נְעָרוֹת חוֹפְזוֹת
מִלֵּיל אֲהָבִים
אֶל מְכוֹנַת פְּלָדָה.
וּלְשֶׁמֶשׁ חוֹלֶה רֻפְּדוּ כָרֵי אֵפֶר
וְרַךְ לוֹ.
לָשׁוֹן צְהֻבָּה יַאֲרִיךְ
מוּל קַשְׂקַשֵּׂי הַסֵּינָה.