בָּתִים גְּדוֹלִים וְאִלְּמִים —
אוֹתָם אֶשָּׂא לְבַדִּי,
עַתָּה כִי נָסְעוּ אַחַי כֻּלָּם.
בְּאֹפֶל סִמְטוֹת
יָמִים יִתְפּוֹתְתוּ לֹא-שֶׁמֶשׁ,
אֵין אִישׁ בּוֹכֶה אוֹתָם.
אֶתְמוֹל הָיִינוּ יְלָדִים,
אָז מָחֲתָה אִמֵּנוּ זֵעַת הַמִּשְׂחָק
מֵעַל פָּנֵינוּ.
אֵיפֹה-זֶה נַחְבֵּאתֶם,
כָּל סְיָחַי הַקַּלִּים?
נֶחְפָּז סְתָו לָבֹא,
פְּעָמָיו שָׁמַעְתִּי בֵין טַרְפֵי הַשְּׁדֵרָה,
בֹּקֶר וְיִפְקֹד אֶת בֵּיתִי.