דֶּרֶךְ רִבּוֹא דוֹרוֹת
נָסַעַתְּ לָגוּר אֶצְלִי –
וְאַתְּ כֹּה זְעִירָה
וְרַק נָמָה כָּל הַיּוֹם.
מִדִּמְדּוּמֵי עֲבָרֵךְ יַעַל לָךְ עוֹלָם:
דֹּב וָכֶבֶשׂ וְחַי לֹא-הָיָה,
וּשְׂחוֹק יָהֵל עֲלֵי נוּמֵךְ.
בִּבְשָׂרֵךְ כְּבָר תַּהֲרִי גַם אוֹתִי.
וְעִמֵּךְ, הַבְּרוּכָה, כִּי תָעוּרִי,
אַרְחִיקָה עַד גְּדוֹת כָּל הַחַיִּים –
אֲנִי וְאָבִי וְאָדָם הָרִאשׁוֹן.