מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[הינה כד חיים]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

הִנֵּה כַּד חַיִּים קָטָן

צָפַנְתִּי בַחֲדָרַי –

וּמִדֵּי בֹקֶר תִּגְאֶה קֶרֶת,

תַּךְ גַּלֶּיהָ עַד מִפְתָּנִי.


בְּרַחֲבֵי לַיְלָה סוּסִים עֵירֻמִּים יִדְהָרוּ,

רָמוּ רוֹכְבֵיהֶם

עַל אֶרֶץ רַבָּה.


לִבִּי לַעֲרִירֵי הָאָרֶץ,

הַשּׁוֹכְבִים עֵרִים תּוֹךְ לֵילָם הַדָּווּי

וְעֵינָם צוֹפִיָּה מֵחֲרַכָּיו

עַד אַחֲרִיתָם.


אָכֵן בְּאַלְפֵי דְרָכִים נָנוּסָה –

וּבְאַחַת הַכּוֹרֵת אוֹסְפֵנוּ.

אַשְׁרֵינוּ אִם יֶלֶד נִתַּן לָנוּ,

כִּי אִתּוֹ נִחְיֶה שֵׁנִית יַלְדוּתֵנוּ.

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
יצירה בהפתעה
רקע

היהודי הולך!

מאת אלחנן ליב לוינסקי (מאמרים ומסות)

היהודי הולך! לא “לכבוש התבל” ולהיות מלך בכיפה, כמו שיאמרו שונאינו מנדינו, מטרתו, לא לשעבד אליו את כל באי תבל, לעשות עושר, לקבוץ הון זרים, כמו שיצעקו צוררינו כל היום, מגמתו; כי אם ישוב “אל עצמו”, אל יהדותו, אל לאומיותו, אל תורתו, אל דתו, אל אלהיו ואל בית אבותיו. שא נא עיניך, חביבי הקורא, קדמה, צפונה, נגבה וימה, בכל ארצות פזורינו, בכל רחבי תבל, באשר אך תביט – יהודים הולכים. לא ברעם ולא ברעש ילכו, לא ירוצו, לא יעלו בחומה, לא יפרצו חק, לא יהרסו גדר עולם, כי אם הולכים כמי-השלח, לאט ילכו, אבל במקומם לא יעמודו, הולכים הם לבתי-כנסיות ולבתי-חדרשות, לאכסניות של תורה ולארץ-אבותיהם.

מדרך רחוקה ישובו אחינו, מדרך רחוקה ומסוכנת. לא מעבר לים, לא מהרי-חשך, לא מלחלח וחבור… כל אלה מקומות רחוקים, אבל יש להם גבול, ואפשר, אם גם אחרי שנים הרבה, לשוב משם. ואנחנו, אחינו בני ישראל עוד הרחיקו ללכת, כי

"הלכו קדימה שנה, שנה…

מי יודע הגבול עד מתי? עד אנה?

עד מקום, משם לא ישובו"…

והמקום הנורא לא מעבר-לים הוא, כי אם מאחרינו ומלפנינו, מימין ומשמאל, רק הנה, רק אומר, רק הברה יצאה מפיך והנך במקום הזה, ואז בכו בכה להולך הזה, כי לא ישוב עוד אל עמו, ואנחנו בלכתנו קדימה, כמעט שהגענו "עד מקום משם לא ישובו, עוד צעד אחד, עוד שני צעדים ואז… כי “לא הלכנו קדימה” כמו שיתר בני האדם הולכים, אבל רצנו במהומה ובחפזון, כמו ברחנו – לא מפני אויב רק “מעצמנו”, מאור חיינו ונשמת אפנו ברחנו. כל איש יהודי ברח מיהותו ומישותו. חרפה לאיש אם ינוס ממערכת המלחמה, חרפה גדולה מזו אם ינוס מן המערכה ויפול אל מחנה האויב, והחרפה הגדולה מכולן – הבורח מעצמו, כי אנה ינוס אנה ימלט בורח כזה, ואיפה ימצא מנוח אשר ייטב לו?….

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.