הִנֵּה כַּד חַיִּים קָטָן

צָפַנְתִּי בַחֲדָרַי –

וּמִדֵּי בֹקֶר תִּגְאֶה קֶרֶת,

תַּךְ גַּלֶּיהָ עַד מִפְתָּנִי.

בְּרַחֲבֵי לַיְלָה סוּסִים עֵירֻמִּים יִדְהָרוּ,

רָמוּ רוֹכְבֵיהֶם

עַל אֶרֶץ רַבָּה.

לִבִּי לַעֲרִירֵי הָאָרֶץ,

הַשּׁוֹכְבִים עֵרִים תּוֹךְ לֵילָם הַדָּווּי

וְעֵינָם צוֹפִיָּה מֵחֲרַכָּיו

עַד אַחֲרִיתָם.

אָכֵן בְּאַלְפֵי דְרָכִים נָנוּסָה –

וּבְאַחַת הַכּוֹרֵת אוֹסְפֵנוּ.

אַשְׁרֵינוּ אִם יֶלֶד נִתַּן לָנוּ,

כִּי אִתּוֹ נִחְיֶה שֵׁנִית יַלְדוּתֵנוּ.