מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[אל נחלי החדווה]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

אֵל נַחֲלֵי הַחֶדְוָה הַדַּלָּה, נִשְׁתַּפְּכוּ עַל שְׁבִילָי –

לִשְׁתּוֹת אִם כָּרַעְתִּי, הִרְווּ אֶת נַפְשִׁי רַק מְעָט.

עַל נָשִׁים פָּסַחְתִּי, הָיוּ כְמוֹתֵךְ וַתִּהְיֶינָה לֹא-אָתְּ,

עַד אָבֹא לִגְבוּלֵךְ – וְאַתְּ שִׁקּוּי לִצְמָאִי מְכִילָה.


תֵּבֵל כִּי הִכְבִּידָה עָלֵינוּ – וַנֵּפֶן לָהּ עֹרֶף.

מִמַּעְיְנֵי הֱיוֹתֵךְ תַּאֲוָה עֵירֻמָּה אָז תָּנִיפִי,

וְהֵן כָּכָה לָאָרֶץ דָּמִית וַתִּשְׂגִּי אַף כָּמוֹהָ וַתִּיפִי, –

וַאֲנִי בָךְ אָמוּת וְאֶחְיֶה, בְּדָמַיִךְ דָּמִי כִי תָצֹרִי.

[המקור האשכנזי]

אֵל נַחֲלֵי הַחֶדְוָה הַדַּלָּה שֶׁזָּרְמוּ עַל שְׁבִילָי –

לִשְׁתּוֹת אִם כָּרַעְתִּי, הֵן הִרְווּ אֶת נַפְשִׁי רַק מְעָט.

פָּסַחְתִּי עַל נָשִׁים שֶׁהָיוּ כְמוֹתֵךְ וְהָיוּ לֹא אַתְּ –

עַד אָבֹא אֶל גְּבוּלֵךְ – וְשִׁקּוּי לִצְמָאִי תָּכִילִי.


עֵת כָּבַד מִמֶּנּוּ הָעוֹלָם פָּנִינוּ לוֹ עֹרֶף.

מִמַּעְיְנֵי הֱיוֹתֵךְ כֹּה תַאֲוָה עֵירֻמָּה תָנִיפִי,

וַתִּדְמִי לָאָרֶץ וַתִּשְׂגִּי כָמוֹהָ וַתִּיפִי –

וַאֲנִי בָךְ אָמוּת אַף אֶחְיֶה, דָּמִי בְדָמֵךְ כִּי טֹרָף.

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
יצירה בהפתעה
רקע

בגן העיר

מאת יצחק ליבוש פרץ (מחזות)

גן העיר. בצל אלון יושבים מלכה ויוסף, מחשים.


יוסף ( מתעורר ): ובכן?

מלכה ( מתעוררת ): הנך תפושׂ מחשבות…

יוסף: אני? אולי… חושב אני ; שתי פעמים אפס – שבירת הלב. ואַתּ?

מלכה: אני….

(דממה )

יוסף: מה זה נאנחת, מלכה!

מלכה: נורא… נורא הדבר!

יוסף: נורא?

מלכה: להיות פתאום אשה לאיש זר….

יוסף: זר?

מלכה ( לעצמה ): איש זר ומוזר….

יוסף: זר ומוזר?

מלכה: ראיתיו פעמַים או שלוש פעמים.

יוסף: ובחרת בו, ורצית בו…

מלכה ( במרירות ): בחרתי… רציתי…

יוסף: אמרת הן.

מלכה: ואתה חפץ, שאמתין עד שילבינו שׂערותי? כבר היה לי לזרא להגיד לא ולא… לא יכולתי אחרת….

יוסף ( בלעג ): ההכרח לא יגונה.

מלכה: ובכל זאת, כאשר אזכור…

יוסף: תנחמי.

מלכה ( בשקט מעושׂה ): איני מתחרטת. ( אחרי רגעים ) אבל נורא הדבר!

יוסף: אתמול הייתי בתיאטרון… ראיתי קומדיה…

מלכה: תודה לך, חפץ אתה להשׂיאני לדבר אחר.

יוסף: לא עלה כלל על לבי. ( מספר: ) מחזה יפה ראיתי… על הבימה עלמה… עלמה יפה כמוך, וצעירה ממך לימים…

מלכה: ותקח את לבבך.

יוסף: לא היה לי פנאי, כי המחזה לקח את לבבי… העלמה אשר הזכרתי ישבה על כסא מרבדים, כסא אדום…

מלכה: גם זה שייך אל העניין?

יוסף: בלי ספק… כי הצל האדום הוסיף לפני העלמה לוית חן…

מלכה: טוב מאד.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.