אֵל נַחֲלֵי הַחֶדְוָה הַדַּלָּה, נִשְׁתַּפְּכוּ עַל שְׁבִילָי –
לִשְׁתּוֹת אִם כָּרַעְתִּי, הִרְווּ אֶת נַפְשִׁי רַק מְעָט.
עַל נָשִׁים פָּסַחְתִּי, הָיוּ כְמוֹתֵךְ וַתִּהְיֶינָה לֹא-אָתְּ,
עַד אָבֹא לִגְבוּלֵךְ – וְאַתְּ שִׁקּוּי לִצְמָאִי מְכִילָה.
תֵּבֵל כִּי הִכְבִּידָה עָלֵינוּ – וַנֵּפֶן לָהּ עֹרֶף.
מִמַּעְיְנֵי הֱיוֹתֵךְ תַּאֲוָה עֵירֻמָּה אָז תָּנִיפִי,
וְהֵן כָּכָה לָאָרֶץ דָּמִית וַתִּשְׂגִּי אַף כָּמוֹהָ וַתִּיפִי, –
וַאֲנִי בָךְ אָמוּת וְאֶחְיֶה, בְּדָמַיִךְ דָּמִי כִי תָצֹרִי.
[המקור האשכנזי] 🔗
אֵל נַחֲלֵי הַחֶדְוָה הַדַּלָּה שֶׁזָּרְמוּ עַל שְׁבִילָי –
לִשְׁתּוֹת אִם כָּרַעְתִּי, הֵן הִרְווּ אֶת נַפְשִׁי רַק מְעָט.
פָּסַחְתִּי עַל נָשִׁים שֶׁהָיוּ כְמוֹתֵךְ וְהָיוּ לֹא אַתְּ –
עַד אָבֹא אֶל גְּבוּלֵךְ – וְשִׁקּוּי לִצְמָאִי תָּכִילִי.
עֵת כָּבַד מִמֶּנּוּ הָעוֹלָם פָּנִינוּ לוֹ עֹרֶף.
מִמַּעְיְנֵי הֱיוֹתֵךְ כֹּה תַאֲוָה עֵירֻמָּה תָנִיפִי,
וַתִּדְמִי לָאָרֶץ וַתִּשְׂגִּי כָמוֹהָ וַתִּיפִי –
וַאֲנִי בָךְ אָמוּת אַף אֶחְיֶה, דָּמִי בְדָמֵךְ כִּי טֹרָף.