מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[בצבור החולה]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

בִּצְבֹר הַחוֹלֶה פֵּרוּרֵי כָל אוֹנוֹ

לִדְרֹךְ בִּמְבוּכַת יְלָדִים עַל מִפְתַּן יוֹם עוֹפָרֶת,

כְּשָׁב מֵרָחוֹק וְשׁוֹנֶה יֵרָאֶה מְעוֹנוֹ, –

יִתְמַהּ עַל יוֹמוֹ, עַל עַצְמוֹ וְעַל נֶכֶר הַקָּרֶת.


עַל יָם זוֹעֵף שֶׁגַּלָּיו כֹּה נִקְעָרוּ, נִתְלָלוּ,

בּוֹדֵד מַה-נִּקְלַע בֵּין שָׂפָה לְשָׂפָה!

דְּכָיֵי הָאֵימִים תּוֹךְ נַפְשׁוֹ עוֹד יִצְלָלוּ,

וְעוֹד תָּנוּס יַבָּשָׁה מֵרַגְלוֹ הָרָפָה.


מִישִׁימוֹן חֲלוֹמוֹ יַעֲלֶה וְהִנֵּהוּ טָלוּל אֵד כָּתֹם.

וְעָלֵינוּ יִשֹּׁב חִדָּלוֹן, כִּי יַעֲבֹר עַל-פָּנֵינוּ לְאָט.

וְחָרֵד אִם יִשָּׂא פַּךְ אָשְׁרוֹ הַיָּתוֹם –

עִמּוֹ הֵן כְּבָר מַתְנוּ אַף אָנוּ מְעָט.

[המקור האשכנזי]

וּבְלַקֵּט הַחוֹלֶה מֵעַרְשׂוֹ פֵּרוּרֵי כָל אוֹנוֹ

לִדְרֹךְ בִּמְבוּכַת יְלָדִים עַל סַף יוֹם עוֹפָרֶת –

כְּחוֹזֵר מֵרָחוֹק וְשׁוֹנֶה יֵרָאֶה מְעוֹנוֹ,

כֵּן יִתְמַהּ עַל יוֹמוֹ, עַל עַצְמוֹ, עַל נֶכֶר הַקָּרֶת.


עַל אוֹתוֹ יָם זוֹעֵף שֶׁגַּלָּיו נִקְעָרוּ, נִתְלָלוּ,

מַה-נִּקְלַע, הַבּוֹדֵד, בֵּין שָׂפָה לְשָׂפָה!

עוֹד דְּכָיֵי הָאֵימִים תּוֹךְ נַפְשׁוֹ יִצְלָלוּ

וְתִבְרַח יַבָּשָׁה מֵרַגְלוֹ הָרָפָה.


הוּא עוֹלֶה מִישִׁימוֹן חֲלוֹמוֹ טָלוּל אֵד כָּתֹם,

וְנוֹשֵׁב חִדָּלוֹן עָלֵינוּ, כִּי יַעֲבֹר לְאָט,

וְחָרֵד אִם יִשָּׂא פַּךְ אָשְׁרוֹ הַיָּתוֹם –

עִמּוֹ כְּבָר מַתְנוּ אַף אָנוּ מְעָט.

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
רקע
דוד פוגל

יצירותיו הנקראות ביותר של דוד פוגל

  1. נוכח הים (פרוזה)
  2. בבית המרפא (פרוזה)
  3. [לאט עולים סוסי] (שירה)
  4. [שעטת צבאות] (שירה)
  5. [אני באר] (שירה)

לכל יצירות דוד פוגל בסוגה שירה

לכל יצירות דוד פוגל

יצירה בהפתעה
רקע

א

סיבות תכליתיות והכרחיות. מצב-הנפש. סכנת נפילות חיצוניות ופנימיות. הייאוש העולמי והנזירות. הסדר הכלכלי והנזירות. הגזע והנזירות. האומה והנזירות.

הנזירות כלי-שרת הוא בידיהם של בני-אדם, שבעזרתו הם משפילים את החושים ואת תביעות-החושים תחת ממשלתם של כוחות-הנפש העליונים, מכניעים את המיחושים החיצוניים לפני ההרגשות הפנימיות, ומשעבדים את הטבע שבאדם אל הכוח שלמעלה מן הטבע אשר בנשמת-האדם. תכליות הנזירות הנן בעיקרן שלוש: א) שיחרור כוח הרצון, ב) שיחרור כוח ההכרה, ג) שיחרור כוח המדמה. כלומר: עיתים אדם מזיר את עצמו לחזק את גופו ואת רצונו כדי שיעשה מעשים גדולים רבי-התוצאות, שבכוחם לשנות סדרו של עולם ולבטל מיד או לאחר זמן את התדיר והרגיל; עיתים הוא פורש את עצמו מתאוות העולם, לפי שנפשו חשקה בתורה ובהכרה טהורה, מצורפה מגסות החושים ומטעויותיהם. ועיתים יותר קרובות הוא מסגף את נפשו כדי לשחרר את כוח המדמה ולתת לו כנפיים לעוף במרומים. על ידי הנזירות והפרישות, סיגופי הגוף והנשמה, רוצה האדם לעלות על עצמו, ולעבור ממדריגת החי למדריגת האדם העליון. לפיכך אתה מוצא את הנזירות בכל הזמנים ובכל המקומות שבני-אדם מצויים בהם. כמעט כל האנשים הגדולים, שהיו מצוינים בתורתם ובמעשיהם או במעוף-דמיונם, אם לא היו נזירי-עולם היו לפחות נזירים לשעה פחות או יותר ארוכה, ובמידה פחות או יותר גדולה.

אבל עוד טרם ילמד האדם לקבוע לעצמו תכליות, טרם ילמד לעשות את מעשיו בכוח סיבות-תכליתיות – כבר היה מקבל על עצמו נזירות וסגפנות בגזירת סיבות הכרחיות. מסתגף היה האדם מתוך רעבון וצימאון של אונס, מתוך ייסורים וחוליים טבעיים. ושוב היה מסגף את עצמו מתוך הרגשת צער מרובה, מתגודד ושם קרחה בין עיניו, נותן שריטות בבשרו של המסתגף ואת התכליות שיכול אדם להשיג על ידי הסיגופים. מעט מעט עבר מסיגופים של אונס לסיגופים מרצון, ו“סוף מעשה” עלתה לפניו “במחשבה תחילה”.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.