מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[תוך טרדת נעורי]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

תּוֹךְ טִרְדַּת נְעוּרַי הַפּוֹחֲזִים

אוֹתְךָ, אֵלִי, הוֹרַנִי אָבִי.


אַךְ אָנֹכִי אֶל הַמִּשְׂחָק

מִפָּנֶיךָ בָּרַחְתִּי

כִּי כֹה קָצַר לִי זְמַנִּי.


וְאַתָּה –

מֵחָכְמָה תָמִיד נַחְבֵּאתָ

לִבְלִי מִשְׂחָקִי הַפְרִיעַ,

עַד כִּי כִמְעַט נְשִׁיתִיךָ.


וְהִנֵּה עִם שׁוּבִי יְחִידִי הַבָּיְתָה –

וְכָל מְלַוַּי כְּבָר נָמוּ בַדֶּרֶךְ –

אוֹתְךָ הִכַּרְתִּי הוֹלֵךְ עַל-יָדִי,

זָקֵן וְעָנִי

כָּמוֹנִי הַיּוֹם.


אֶת מַקְלִי לְךָ אַשְׁאִילָה

עַד סַפְסָל בְּגַנֵּי עַרְבָּיִם.

רֵיחַ אַרְגָּמָן חֲרִישִׁי עוֹד נָרַח

שֶׁל שָׁמַיִם רְחוֹקִים,

וְנֵרֶא בְּשַׂחֵק יְלָדִים מִמֶּנוּ וָהָלְאָה,

מִמֶּנוּ וְהָלְאָה.


אַחַר נָסוּרָה אֶל הָעֶרֶב,

יַחְדָּו וּלְבַדֵּנוּ,

לָנוּחַ.

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
יצירה בהפתעה
רקע

מה היא נשמה

מאת יצחק ליבוש פרץ (זכרונות ויומנים)


א

זוכר אני את אבי. הוא היה קצר-קומה, דל ורזה, בעל זקן ארוך וחד. רואה אני אותו מתהלך אנה ואנה וניגש אלי מפעם לפעם להרימני מעל הרצפה ולנשקני.

אחרי כן נפל למשכב. אנחותיו מלאו את הבית, ואמי עמדה ליד מיטתו, גוֹעה בבכי ומכּה באגרופיה על ראשה.

פעם אחת הקיצותי בלילה והנה החדר מלא אנשים, ומן החוץ חודר הביתה ילל נורא. נבהלתי ואזעק בקול גדול. אז ניגש אלי אחד האנשים וַילבישני, ויוציאני מן הבית, וַיביאני אל בית אחד השכנים, וָאישן שם הלילה. בשובי למחרת היום לא הכרתי את החדר. על הרצפה קש, הראי נהפך אל הקיר, מנורת הנחושת, התלויה מעל התקרה, מכוסה במפה שחורה, ואמי יושבת על השרפרף ורגליה יחפות, בראותה אותי זעקה בקול נורא: היתום, היתום!

על איצטבת החלון דולקת מנורת-שמן קטנה. סמוך אל המנורה עומדת כוס מים, ועליה תלויה חתיכת בד ככף איש.

ואמרו לי אז, כי אבי מת וכי נשמתו טובלת בכוס המים, ומתנגבת בהבד, ואם אומר קדיש בכוָנה, תתנשׂא הנשמה ותעוף למרום.

וַאומַר בלבי, כי הנשמה היא עוף מתעופף בשמים.


ב

הנני שב מן החדר הביתה והריש-דוכנא אוחז בידי.

לפנינו מתנשׂאות מעל פני האדמה צפרים קטנות, ועפות ומדדות.

“נשמות פורחות, נשמות פורחות!” – קראתי באהבה רבה.

והריש-דוכנא צחק ואמר: אין אלה נשמות, כי אם צפורים, צפורים פשוטות.

וָאשאל אחרי כן מאת אמי סימן, להכיר בין הנשמה והצפּור.


ג

כבר מלאו לי ארבע-עשׂרה שנה והנני לומד גמרא, תוספות ומהרש"א אצל זרח הצובט. עד היום הזה אינני יודע, אם “צובט” היה שמו או כינוּיו, אשר נתנו לו תלמידיו, שהתענו תחת ידיו וצפּרניו. וצובט היה זרח בלי חמלה, בלי רחמים. הוא אינו ממתין עד שתחטא; הוא משלם מראש, נותן להבא. “תזכירני – היה אומר – ואנַכּה לך בשעת-הכושר”. וכיוָן שהיה מלמד וגם מוהל, עשׂתה צפרנו שַׁמות בעור בשׂרנו.

– ולמה תצעק? – הוא שואל את הילד המוכה – הלא אך את גויתך אני צובט, ומה יזיק לך אם ימעט המאכל לתולעים?

ואומר זרח שהגוף הוא אך עפר ואפר; וזה האות: שׁחוק יד ביד – ומה אתה רואה?

ואנחנו מנסים ורואים בחוש, שהגוף מתקלף ונהפך לעפר ואפר.

– והנשמה מה היא? – שאלתי.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.