תּוֹךְ טִרְדַּת נְעוּרַי הַפּוֹחֲזִים
אוֹתְךָ, אֵלִי, הוֹרַנִי אָבִי.
אַךְ אָנֹכִי אֶל הַמִּשְׂחָק
מִפָּנֶיךָ בָּרַחְתִּי
כִּי כֹה קָצַר לִי זְמַנִּי.
וְאַתָּה –
מֵחָכְמָה תָמִיד נַחְבֵּאתָ
לִבְלִי מִשְׂחָקִי הַפְרִיעַ,
עַד כִּי כִמְעַט נְשִׁיתִיךָ.
וְהִנֵּה עִם שׁוּבִי יְחִידִי הַבָּיְתָה –
וְכָל מְלַוַּי כְּבָר נָמוּ בַדֶּרֶךְ –
אוֹתְךָ הִכַּרְתִּי הוֹלֵךְ עַל-יָדִי,
זָקֵן וְעָנִי
כָּמוֹנִי הַיּוֹם.
אֶת מַקְלִי לְךָ אַשְׁאִילָה
עַד סַפְסָל בְּגַנֵּי עַרְבָּיִם.
רֵיחַ אַרְגָּמָן חֲרִישִׁי עוֹד נָרַח
שֶׁל שָׁמַיִם רְחוֹקִים,
וְנֵרֶא בְּשַׂחֵק יְלָדִים מִמֶּנוּ וָהָלְאָה,
מִמֶּנוּ וְהָלְאָה.
אַחַר נָסוּרָה אֶל הָעֶרֶב,
יַחְדָּו וּלְבַדֵּנוּ,
לָנוּחַ.