פַּעֲמוֹן כֶּסֶף קָטֹן

תּוֹךְ יוֹמִי הַנָּבוּב

מַה-צָּלַלְתְּ לִי!

עַתָּה נִלְקַחַתְּ

אֶל צַהֲלַת הָעוֹלָם –

וְעָצְבִּי גָאָה.

כִּי הִנֵּה נוֹדַע הַדָּבָר:

גַּם אֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת,

אֲנִי מִכַּף רֶגֶל עַד רֹאשׁ.

יִפְקֹד הַמָּוֶת שְׁכֵנַי –

הֵן עַל פִּתְחִי לֹא יִפְסַח.

וְאָז אֶהְיֶה מֵת מְאֹד,

זְמַן רָב.