מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[עייפים אנחנו]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

עֲיֵפִים אֲנַחְנוּ,

נֵלְכָה-נָּא לִישׁׂן.


קְצוֹת הַיָּמִים תְּחוּבִים בַּלַּיְלָה,

תְּחוּבִים בַּמָוֶת.


שַׁלְפּוּחוֹת-צִבְעוֹנִים תָּמִיד נִפַּחְנוּ,

דֶּרֶךְ חֹרֶף וָקָיִץ –

עַתָּה אֵין בְּכַפֵּינוּ מְאוּמָה.


זֶה הַבַּיִת

יַעֲמֹד עוֹד מְעַט אַחֲרָי.

יָבֹא מִי לָגוּר בּוֹ,

אוּלַי לֹא יֵדַע כִּי הָיִיתִי.


אֲבָל עֲיֵפִים אֲנַחְנוּ,

נֵלְכָה-נָּא לִישׁׂן.

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
רקע
דוד פוגל

יצירותיו הנקראות ביותר של דוד פוגל

  1. נוכח הים (פרוזה)
  2. בבית המרפא (פרוזה)
  3. [שעטת צבאות] (שירה)
  4. [לאט עולים סוסי] (שירה)
  5. [אני באר] (שירה)

לכל יצירות דוד פוגל בסוגה שירה

לכל יצירות דוד פוגל

יצירה בהפתעה
רקע

בוררות ושביתות

מאת דוד בן־גוריון (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

ז’בוטינסקי “הסיר” את הכתם המוסרי מעל מפירי השביתה והצהיר, שהסתדרותנו “הלאומית” תרשה לעצמה להפר כל שביתה אשר תוכרז על ידי הסתדרות העובדים. – יחד עם זאת הודיע שגם הפועלים “הלאומיים” יצטרכו אולי להגן על עניניהם בדרך של שביתות – אך כמובן יעשו זאת על דעת עצמם, ולא לפי החלטת ההסתדרות, שאינה אלא “גוף השואף לשלטון מעמדי, ולא לרוב יהודי בא”י", כאשר מגדיר אותה ז’בוטינסקי כיד האמת הטובה עליו.

“הרביזיוניסטים סבורים, שבתקופת ההתיישבות אסורה כל שביתה והשבתה, ושתי הצורות של מלחמת המעמדות מזיקות למשק היהודי, והאמצעי המתאים היחיד להגן על האינטרסים הצודקים של שני הצדדים הוא – בוררות-חובה לאומית, ולכן הם דורשים שאסיפת הנבחרים והקונגרס הציוני ישתתפו יחד בהקמת “מוסד עליון לבוררות לאומית”, מורכב מבאי כוח כל המקצועות, בנשיאות אנשים בלתי מפלגתיים, – מוסד זה יחייב כל יהודי, בין עובד ובין מעביד, וכולם יהיו מחוייבים לפנות אליו בכל סיכסוך ולקבל על עצמם את מרותו”. (“שלטון-האגרוף ביישוב” ב“היינט” מיום 28,10,32; “נאציאנאלני גיסטאדרוט” ברזסבייט 45 מיום 6,11,32).

“מובן מאליו – מוסיף אחר כך ז’בוטינסקי באותו מאמר – כל זמן שאין עוד מוסדות עליונים לבוררות-חובה ייתכן וייתכן, שגם הפועלים הלאומיים יוכרחו אף הם להגן על עניניהם בדרך של שביתה – אבל זאת יחליטו בעצמם, מנקודת מבטם הם, ולא יישמעו לפקודת גוף השואף לשלטון מעמדי” וכו'.

ובכן ההכרזה של ז’בוטינסקי באותו מאמר, שכל שביתה היא “חטא לאומי” ו“דבר פיגול” – אינה כל כך אבסולוטית. השביתה נעשית ל“פשע לאומי” כשפועל שמאלי משתמש בה להגנת עניניו, ברם לפועל “לאומי” השביתה מותרת גם “בתקופת ההתיישבות”. ואם תשאל: מוסר הוטנטוטי זה מניין?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.