אַיָּם הַגַּנִּים מֵאָז,
אֲשֶׁר עוֹד יוֹסִיפוּ אֵלַי לְהַחֲרִישׁ,
עֵת עֶרֶב בּוֹדֵד
עֲלֵיהֶם יִתְנוֹפֵף?
דְּרָכִים בְּהִירִים אֵי-שָׁם עוֹד יִנְהָרוּ.
אַחַר עַד כְּפָרִים שְׁקֵטִים
כֹּה יַגִּיעוּ,
רֵיחַ תַּבְשִׁילֵי עֲרָבִים
עַתָּה בָם זָרוּעַ.
מֵהֶם פְּעָמַי
זֶה-כְּבָר הֵן נִדָּפוּ.
וְאַף לֹא אוֹסִיף עוֹד
עֲבֹר בָּם לָנֶצַח.
כִּי עִתִּי מְדוּדָה,
וְרַק דֶּרֶךְ אַחַת אַחְרוֹנָה לְפָנָי.