בִּדְמִי הַלֵּילוֹת
נִגָּר בְּכִי יֶלֶד אֶל אֵם רְחוֹקָה
וְלֹא יִדֹּם.
אָדָם כִּי יָמוּת בָּעוֹלָם –
עָלֵינוּ הֵן מֵת.
עֵת יָצָאנוּ קְטַנִּים אֶל הַיּוֹם,
אוּלַי עַלִּיזִים עוֹד הָיִינוּ.
וְאֶל עֶרֶב עָזוּב כִּי נִגַּשׁ –
נָוֵהוּ הָרֵיק מַה-נִּירָא.
מַחֲשָׁבוֹת עֵירֻמּוֹת
בּוֹ מִתְּמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם תְּחַכֶּינָה,
לְהִתְעַלֵל בָּנוּ כָל לָיְלָה.
אֵי נִסָּתֵר מִפָּנֵינוּ?