תּוֹךְ בְּדִידוּת אֲפוּרָה וַעֲמוּמָה
נְשָׁמָה צָרַבְתִּי צָרֹב…
וְאֶל צְלָלִים בָּאֹפֶל הָרֹב
אוֹשֵׁט אַז יָדִי הַצְּנוּמָה.
בִּפְצָעַי מִתְפַּלֵּשׁ לִבְתָרִים
אֶת בְּשָׂרִי הִתָּרְתִּי – – –
וּכְחַיַּת פֶּרֶא בַּיְּעָרִים
מֵאָרְבִּי לַטֶּרֶף שִׁחָרְתִּי.
וְּכשֶׁנֶּאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה –
אִמִּי לִי הוֹפִיעָה.
סַנְטֵרָהּ הַחִוֵּר אָשׁוּרָה
וְאֶשְׁאַג שְׁאָגָה אֲצוּרָה…
דרוזנדורף, 1915