מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אין זאת, כי רבת צררתונו

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אֵין זֹאת, כִּי רַבַּת צְרַרְתּוּנוּ / חיים נחמן ביאליק

מִשִּׁירֵי בַר-כּוֹכְבָא

אֵין זֹאת, כִּי רַבַּת צְרַרְתּוּנוּ,

אִם לְחַיְתוֹ טֶרֶף הֲפַכְתּוּנוּ,

וּבְאַכְזְרִיּוּת חֵמָה

אֶת-דִּמְכֶם נֵשְׁתְּ לֹא-נְרַחֵמָה,

אִם-נֵעוֹר כָּל-הַגּוֹי וַיָּקָּם

וַיֹּאמַר: נָקָם!

בִּמְצָרֵי שְׁאוֹל, בִּמְצוּקוֹת שַׁחַת,

זוּ הֲכִינוֹתֶם לְנַפְשֵׁנוּ,

גִּדַּלְתֶּם חַיָּה רָעָה אַחַת,

וַתְּחַיּוּ אוֹתָהּ בְּדָמֵנוּ.

זְמַן רַב בַּסּוּגַר דֹּם נֶאֱנָקָה,

וַחֲרוֹן אֵין אוֹנִים רִתַּח דָּמָהּ,

אַךְ-עַתָּה מֵעָצְמַת כְּאֵב נָהָקָה –

וְאוֹי לָכֶם בְּקוּם הַנְּקָמָה!

אַתֶּם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים,

אַתֶּם בְּסוּסִים וּבְשֶׁנְהַבִּים;

אִתָּנוּ מְתֵי מְעַט נוֹאָשִׁים –

אַךְ בָּנִים הֵמָּה לַמַּכַּבִּים!

צְבָאֵנוּ – קִנְאַת עָם קוֹמֵמָה,

וּבְשִׂנְאַת שְׁאוֹל לַקְּרָב נִהֵגָה,

וּבְרַק חַרְבֵּנוּ לָטְשָׁה חֵמָה,

וַתַּקְדֵּשׁ אֶתְכֶם לְיוֹם הֲרֵגָה.

הַכּוֹס מָלֵאָה! וּזְרֹעֵנוּ

אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם: “פֵּרַקְנוּהָ!”

נֶאֶדְרָה שֵׁנִית בַּחֲרוֹנֵנוּ,

אִזְּרַתְנוּ עֹז – וְלַאדֹנָי הַתְּשׁוּעָה!

תרנ“ט, ל”ג בעמר.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

המשולח

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

והוא הולך, וכנפי בגדו מתבדרות ושׂערות זקנו הלבן נפזרות לרוח היום הקר.

פעם בפעם הוא אוחז ביד ימינו בחזהו הדל. מרגיש הוא שם דקירות חדות ונמהרות זו אחר זו, אך לא ישית אליהן לב, ויתאמר כי אך “את כיס בגדו הוא ממשמש; והדקירות הבל – תעבורנה!”

דאגתו אך לכסף זרים, אשר בכיס בגדו, ולשטר המקנה, אשר הוא מוביל אל בעל-האחוזה, ולא יותר.

– הדקירות הבל, יש לי עוד די כוח לשליחות קלה כזאת!

והוא חושב בגאון, כי אחרים בשנותיו לא יצלחו עוד לכל מלאכה, גם חצי פרסה לא יעברו ברגל.

והוא, ברוך השם, אינו נצרך למתנת בשׂר-ודם; הוא מתפרנס מיגיע כפיו.

וצחוק קל נראה על פניו – הד מחשבתו:

לוּ היה הכסף אשר בכיסי שלי, כי אז לא הייתי שליח הסוחרים… אבל אם הקדוש ברוך הוא רוצה בזה – גם זו לטובה.

והרוח התחזק ושלג נוסף ירד.

– אין דבר, כמה עלי עוד ללכת – עוד פרסה! עוד מעט ויֵראה הכפר.

ובכל זאת כבדה נשימתו; וַיפן אחורנית. העיר אשר יצא ממנה נסתרה ואיננה, גם המגדל לא יראה עוד, גם הצלב של בית-התפילה, של הנוצרים נעלם.

– מהלך רב עברתי! – הוא מתפאר בפני עצמו והולך לדרכו.

והוא הולך, ומוציא בכבדות את רגליו מן השלג הכבד.

“אך תודה לאל, לא חזק הרוח!”

והרוח נושב ומשליך פתיתי שלג על פני הזקן, ועיניו דומעות, והדמעות קופאות בהתגלגלן על לחייו. ופאות ראשו דבקו בשׂער זקנו, ויהיו לגוש קרח אחד, סובב את פני הזקן.

רגליו כואבות וכבדות, אך להן לא ישית לב; העיקר הן העינים. בעד הכסף אשר ישׂתכר היום חושב הוא לקנות משקפים, משקפים גדולים למחסה מסוֹעת שלג…

אמנם, גם בגד הם הוא חסר, אבל עוד חזון למועד. לבושו אשר עליו עודו טוב מאד; חבל, שהוא הולך ונקרע.

אין זה ממין הבגדים שעושׂים היום, לא קורי עכביש הוא… לבוש צמר, עשׂוי בלי סדק מאחוריו – חומה בצורה הוא… ומלפניו הוא מתקפל כנף על כנף כחצי אמה… אף הרוח מבדר אותן….

וכיון שהרוחות מצויות, נחוץ לו עוד בגד חם מלמעלה. אך בבגד חם יש צורך רק בימות החורף, והמשקפים נחוצים לו בכל ימות השנה; כי אבק הדרכים בקיץ קשה הוא לעיניו מן השלג בחורף.

והוא מחליט בנפשו, לקנות ראשונה משקפים, ואחרי כן, אם יעזור השם, גם בגד חם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.