מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[כל הימים]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

כָּל הַיָּמִים הִנָּךְ רוֹחֲפָה

גֵּאָה, קַלָּה מוּל הַשֶּׁמֶשׁ

וְכַנְפֵי צְעִיפֵךְ הַתָּכֹל

אַט תִּרְעַדְנָה בָרוּחַ.


אַךְ בַּלֵּילוֹת,

בַּעֲבֹר מִרְכֶּבֶת הַדֹּאַר

בִּרְחוֹבוֹת כְּפָרֵךְ הַנָּמִים,

צוֹלְלִים זוֹגֶיהָ

אֶל חַלּוֹנֵךְ הָעֵר.


אִמֵּךְ אוֹמְרָה:

"נַפְשָׁהּ נָמָה בַיּוֹם

וּבַלַּיְלָה תֵעוֹר וְתֵבְךְּ".


לָמָּה תִבְכִּי, רַעְיָה,

אֶל הַלֵּילוֹת הַחֲשָׁאִים?


הֵן עוֹד אוּכַל הַחֲלֵק,

חֶרֶשׁ הַחֲלֵק

יָדֵךְ הַנּוּגָה,

עַד אַרְעִיפָה חֶדְוָה בְהִירָה

אֶל דָּמַיִךְ.


לָמָּה תִבְכִּי, רַעְיָה,

אֶל הַלֵּילוֹת הַחֲשָׁאִים?


וינה, 4.8.1917

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
יצירה בהפתעה
רקע

הגיון בעשרה מאמרות

מאת יצחק ליבוש פרץ (מאמרים ומסות)

(אופן לחג השבועות)

א

– ובכל זאת אנחנו הולכים ומשתלמים.

– כן, אבל המהלך הוא מהלך צב.

עד היום נקל לעקור שיני איש בצרוף מלתעותיו, מלשרש מקרב לבו שורש פורה שנאת-חנם.

– ובכל זאת האמת אינה נעדרת!

– אינה נעדרת, אבל רצה היא ככלב שוטה בלי בעלים בראש כל חוצות, וכל שוער אורב לה במקל להכותה נפש.

– והאהבה לנברא בצלם?

– היתה לכסות לילה – לאדרת המשפחה, צרה מהשתרע על האורח…

– אגמון, מתי תשא ראש, רב!

– איך אשא ראש ומפרקת נשמתי נשברה; השקפת-עולמי נהרסה…

ב

ורעה מן המעשים הרעים שכבר נעשו היא הסכנה – המנא-מנא-תקל על פני העתיד הזועמים… מצפון עננים נשאים, עננים בלי תואר, בלי מידה, דובים או נמרים? ואתה צופה ומביט בפני העננים בלב חרד, בעינים כלות: רביבים או אבני אלגביש?…

רטט עובר בעצמות…

– ו“גילו ברעדה” כתוב?

– קור חולף בין נימי השאר!

– הנסיון הוכיח, שיכולים החתולים לחיות בקרה גם למטה מיו"ד מעלות תחת האפס, בני “אתה בחרתנו” – לא כל שכן… גדול כוח ההרגל; הוא נעשה טבע…

– אבל המסע מן החיים באחריות אל התוהו-ובוהו, מסע חפזון הוא… במהירות שגעון מתגולל האור מפני החושך…

– זה לא כבר נמצא פועל נשכח במכרה-אנטראציט… כ"ה ימים שהה שם בלי לחם, בלי מים, כמעט בלי אויר לנשימה, – וחי, וקם לתחיה… כי הכול יכול החי, ובלבד שלא תהא ההוצאה יתירה על ההכנסה…

– עוד מעט וסר צלם האדם מעל פנינו…

– ולקח את מקומו צלם אלוהים…

– בלי גוף ובלי כח בגוף…

– כן, לא אנשים גסים אנחנו… לא שומרי גבולים, כי אם שומרי גוילים…

ג

– מה את מוכרת, זקנה יפה, עם חוט החסד שעל פניך?

– הלא עיניך הרואות… אני פרחים מוכרת, פרחי שדה, פרחי עמק ושרון… פרחי אלהים חיים…

– עודך נושאת-ונותנת, זקנה יפה, ואיה בנותיך שגדלת, טפחת, רבית? מדוע אינן עוזרות לך?

הזקנה נאנחת: אין להן פנאי!

הומיות הן וסוררות, בנותיה, משרכות דרכיהן…

הבכורה אוהבת את הריחות הרעים של השמנים המעושים, והיא מבכרת אותם על הפרחים החיים, פרחי-האלהים…

אינה מתרחצת, בלכתה אחר מאהביה, כי על הזיעה מכסים השמנים…

– והשנית?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.