מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[למה תריץ]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

לָמָּה תָרִיץ כֹּה סוּסֶיךָ,

הָרַכָּב?


— גְּבִרְתִּי, נְהֹג אָחִישָׁה

הָאַרְמוֹנָה.


רְצוּעַת-שָׁנִי אָחֲרוֹנָה

כְּבָר מַאֲפִילָה בַמַּעֲרָב.


עֶרֶב טָמִיר יִרְחַשׁ אִטִּי

מֵעֲבָרִים.


מְהֵרָה גַם יֵרְדוּ

טַלְלֵי כֶסֶף קְרִירִים.


רוּצוּ, סוּסַי!

גְּבִרְתִּי נְהֹג אָחִישָׁה

הָאַרְמוֹנָה.


וינה, 17.1.1918

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
רקע
דוד פוגל

יצירותיו הנקראות ביותר של דוד פוגל

  1. נוכח הים (פרוזה)
  2. בבית המרפא (פרוזה)
  3. [שעטת צבאות] (שירה)
  4. [לאט עולים סוסי] (שירה)
  5. [אני באר] (שירה)

לכל יצירות דוד פוגל בסוגה שירה

לכל יצירות דוד פוגל

יצירה בהפתעה
רקע

החברה

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (פרוזה)

היא לא היתה יפת-תאר במובן הרגיל, אבל חִנה היה רב. בשמלתה הדקה והשחורה, בקלות מהלכה, בפניה הכהים, בשערותיה הגזוזות ובעיניה המביטות ישר לקחה כל לב. היא היתה יוצאה ובאה באולם של בית-המדרש העליון, ואיזה הוד של עצב לִוָּה אותה תמיד. בין שומעי השיעורים המדעיים נודעה היתה בתור התלמידה הבודדה. כי אמנם בודדה היתה לנפשה כל ימי שקדה על דלתות הלמודים. היא לא התערבה בין התלמידים, ותמנע גם להתרועע עם בנות-גילה. היא באה מחוף הים הבַּלטי, להוסיף לקח בעיר המדרש. אבותיה מתו; ודודה, אשר פרנס אותה על חשבונו, גם הוא נפקד. – איזו מאות שקלים השאיר לה, והם לא הספיקו לה אלא לחיי-לחץ. בחדרה אשר בפרור העיר היו רק מטה ושלחן וכסא לשבת. על-יד צרור הספרים עמד המיחם, גם הבקבוק והקערה של מים. בצד המטה היו תלויים בגדיה המעטים, עליהם פרוש סינר לבן. אהבתה לנקיון היתה בלי מדה. היא רחצה את בשרה בקומה ובשכבה. רחצה פניה וידיה לפני כל ארוחה, נקתה בערב ובבקר את בגדיה, ולמרות עניה חִדשה את האלונטית של הקיר בכל יום.

היא למדה תורת-הכלכלה ותורת-המדות; קראה בשעת הפנאי בספרי המשוררים בעלי האסופות ותחלום חלום פדות האדם. לוּ הספיקו בידה, כי אז כתבה ספרים הרבה…

מי יַכיר את נפשה? מי עבר על סף חדרה, בעת שישבה מלאה תמהון וגעגועים? לרוב הפסיקה בקריאתה והסתכלה בעד החלון אל האילנות המחרישים… גֹבה להם וקומה להם…

ובבין הערבים המועקה עוד יותר גדולה. בעלת-הבית לא תשים עוד לב, אם תשלם שכר המעון במועדו. לבית וַסילי, המזכיר לאגודת הפועלים, תבוא לפרקים, באשר הורתה שם לקח לבתו הקטנה. אשתו מתה והוא אינו נושא אחרת. וסילי אינו מדבר עמה לרוב, אם גם יודע הוא הרבה… כשפונה הוא מעסקי היום עוד הוא שוקד על ספרי מַרקס; היא חוששת, פן תִּפָּסק ההלכה כברנשטיין…

וטוביה, העברי הצעיר, יושב תמיד בעת השיעור מאחוריה והוא אוהב אותה. הוא לא דִבּר עוד עמה אלא מעט, והיא מרגשת את צלו… גם המה בני דת ומתפללים, אבל לא מאמינים בצלבים. בספרי הפלוסופיה כתוב, ששפינוזה היה יהודי, אבל נגרש מעדת בני-עמו…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.