הָבָה נֵצֵא וְנִרְאֶה
בְּסֹךְ מָסָךְ שָׁחוֹר
אֶת הַתֵּבֵל.
שָׁעָה כְבֵדָה נַבִּיט,
עוֹד נַבִּיט,
בִּכְהוֹת נוּגֶה
אֹדֶם עַרְבָּיִם.
תּוֹךְ חֶרְדַּת קֹדֶשׁ
נָכֹף אָז רָאשֵׁינוּ,
נָכֹף דּוּמָם רָאשֵׁינוּ
לִפְנֵי גֹדֶל הַפֶּלֶא.
וְאִישׁ לֹא יֵדַע אִם הִנֵּהוּ — —
אַחַר נֵעוֹרָה
שְׁחוֹרִים, נוּגִים,
וְלֹא יַחְדֹּר מֶבָּט
אֶל תּוֹכֵנוּ.
הָבָה נֵצֵא וְנִרְאֶה
בְּסֹךְ מָסָךְ שָׁחוֹר
אֶת הַתֵּבֵל.
וינה, 20.1.1918