הַעֲלוּ מְהֵרָה אֶת הַנֵּרוֹת,
אִטְמוּ יָפֶה הַחַלּוֹנוֹת,
בִּמְחוֹלוֹת אֵצֵא אֶת הַמַּלְכָּה!
נַגְּנוּ לִי מַנְגִּינָה שְׁחוֹרָה,
מַנְגִּינָה פִרְאִית, כִּבְדַת-מוֹרָא,
בִּמְחוֹלוֹת אֵצֵא אֶת הַמַּלְכָּה
לִקְרַאת הַמָּוֶת.
עַל הַכְּתָלִים הָאֲדֻמִּים
רוֹקְדִים צְלָלִים כֵּהִים-חוּמִים
וְשׁוֹלְחִים לָשׁוֹן לְמוּלֵנוּ.
אֶת הַמַּלְכָּה אֶסְעַר, אֵדֶא,
מְאוּם לֹא אֶרְאֶה, מְאוּם לֹא אֵדָע —
וְהִנְנוּ נוֹפְלִים, נוֹפְלִים — — —
וינה, 5.7.1918