מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[שניים אנחנו]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

שְׁנַיִם אֲנַחְנוּ,

אֲנִי וְכַלְבִּי הַגָּדוֹל,

וְיוֹרְדִים לִרְאוֹת

בַּעֲלוֹת נַעַר וְנַעֲרָה קְטַנָּה

מִן הָרַחְצָה.


כְּבָר הָעֵצִים בַּשַּׁלֶּכֶת,

הַיָּמִים קַלּוּ וּמְאֹד צָהָבוּ

וְאֵינָם כַּקַּיִץ הַכָּבֵד, הַתָּרֹג.


הַנָּהָר הַגָּדוֹל עוֹבֵר לְאִטּוֹ עָלֵינוּ

כְּחַיָּה אַדִּירָה

וְעוֹרוֹ רוֹעֵד רַעַד הַסְּתָו.


שְׁנַיִם אֲנַחְנוּ

וּכְבָר צַמְרֵנוּ גָדֵל לַחֹרֶף וְהוֹלֵךְ. —


וינה, 14.12.1919

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
יצירה בהפתעה
רקע

אירע

מאת ישעיהו ברשדסקי (פרוזה)

ברגע הראשון, כשאירע זה, לא הרגיש כלל בדבר, כמעט לא התבונן, כי קרה מה.

עוד במשך חמשה – ששׁה ימים לפני זה היו עצביו כֹל כך מתוחים והוא כלו – נבלע ברעיון אחד, והיה מסור בכל חושיו להמטרה האחת; והנה זה בא היום האחרון, יום של עצבים מתוחים עד להנתק, יום של צפית קוצר-רוח ושאיפה טמירה אמנם, אך עזה ונמרצה מאד. כי יושם פעם אחת קץ לכל אלה…

לכאורה, הרי זה רק יום-חורף קצר, קצר מאד, ולו – נחשב היום כשנה תמימה, הלך ונמשך בלי סוף ובלי אחרית.

ויש שהוא מכיר בעצמו, שרעידת-קדחת פנימית חולפת אותו, ואז הוא מתבייש בפני עצמו, כועס מאד על ה“עצבים הארורים” הללו, עד שהוא מתגבר סוף סוף על חולשת עצמו ונעשה שֹוב שוקט ובטוח.

מתקבלת הידיעה הראשונה: הלה כבר נסע מביתו לבית-הנתיבות.

בשעה שהוא כבר ברחוב, נתן לו אות חדש: הלה נוסע מבית-הנתיבות בחזרה.

פתאום מרגיש הוא בעצמו שלוה וקרירות-רוח מפליאות. הוא מטייל לו במנוחה שלמה, בהרחבת-דעת, כאילו אין שום דבר צריך להתהוות עוד מעט, רק בעוד רגעים מעטים.

במתינות שלוה מביט הוא אל צמד הסוסים האבירים, כשהם פונים ובאים לתוך הסמטה הצרה, ותיכף ננעצות עיניו בהאדרת האפורה-הבהירה, המתגלה מבעד לכתפיו הרחבות של הרכב שם בעגלת-החורף הזעירה.

הוא צועד צעדים אחדים מצד הרחוב לאמצעיתו, ימינו הטמונה בצלחת אדרתו מקמצת בכח את הברזל הקר של האקדח, ובאותו הרגע, כשצמד הסוסים המהירים חולף כברק על פניו, מתלקחת פתאום לשון-אש קטנה וקול רעם חזק נשמע…

רגע – הרף עין…

צמד הסוסים הרועשים נוטה בבהלה הצדה, מתנגש בקיר החומה; הפרש, הרוכב מאחרי העגלה, מריץ פתאום את סוסו, וזה נתקל, כפי הנראה, בדופן העגלה, כושל וכורע ברגליו הקדומות על ברכיו והרוכב נדחף ונשמט מעל לראש סוסו על האדמה… אולם הוא רואה לפניו רק את לבוש האדרת האפורה-הבהירה, אשר קפץ מתוךְ עגלת החורף ויעמוד רגע זקוף מלא קומתו באמצע הרחוב.

עוד קול רעם אחד ושני – שניהם כמעט בעונה אחת. לבוש האדרת האפורה-ובהירה הניע בידו, כאילו בקש להסיר את כובעו, ותיכף אחר זה נטה לצד אחד, נכפל והתפתל באופן משונה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.