מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[בהצלת הלילה]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה

יִישַׁן לוֹ כְפָרִי הַחִוֵּר,

הַבּוֹדֵד,

עַל מַרְבַד צֵל יָעַר.


בְּחַדְרִי הַנָּהִיר

חֶרֶשׁ אָז תֵּעוֹר הָאַהֲבָה הַנָּמָה

וְתַבְגִּיר לִי גֵוִי הַקָּטָן, הָרָךְ.


וַעֲרֻמָּה אֶעֱמֹדָה,

וּבוֹגְרָה,

תּוֹךְ גַלֵּי אַהֲבָה חֲרֵדָה

וּכְמִיהָה כֹה טְמִירָה — — —


עַל מַעֲלֵה הָהָר

אַט לוֹ יְטַפֵּס

צֵל נוֹדֵד עָיֵף, שָׁחוֹחַ.


הוּא יִשָּׂא בִכּוּרֵי גַעְגּוּעַי

עַל דַּרְכּוֹ הָאָפוּר, הַמְעֻקָּל.


וינה, 1919–1918

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
רקע
דוד פוגל

יצירותיו הנקראות ביותר של דוד פוגל

  1. נוכח הים (פרוזה)
  2. בבית המרפא (פרוזה)
  3. [שעטת צבאות] (שירה)
  4. [לאט עולים סוסי] (שירה)
  5. [אני באר] (שירה)

לכל יצירות דוד פוגל בסוגה שירה

לכל יצירות דוד פוגל

יצירה בהפתעה
רקע

"יהודיה פתיה"

מאת ישעיהו ברשדסקי (פרוזה)

יהודיה פתיה… האמנם פתיה היא כל כך באמת? – מתחמץ לבה לפעמים – האמנם איננה מבינה כל דבר כהוגן? לא, לא! היא מבינה דברים רבים, אף כי מוחה איננו תופס לפעמים את כל האפנים ברגע הראשון, ורק במשך זמן ידוע הם מתבררים ומתלַבנים לה מעט מעט… בכל אפן הן מקרים מצויים הם, כי משפטה המתון מתאַמת בפעל יותר ממשפטים אחרים; ברוב המקרים משפטה נשאר כמוס אתה, כי איננה מוצאה און בנפשה להשמיעו, אך סוף המעשה מוכיח, כי אמנם צדקה היא… כן הוא הדבר, ובכל זאת בעיני אישה אך יהודיה פתיה היא, אשר טענותיה אינן ראויות גם לשים אליהן לב ולפלסן, אולי צדקו!

האם רק אישה לבדו נוהג כן? הלא רב הגברים מתיחסים אל הנשים באפן זה – האמנם כלם טועים? מי יודע, אולי באמת אין הגברים יכלים לסמך יותר מדאי על דעת הנשים? ובאמת, במה נחשבה האשה הפשוטה והבלתי-מלומדה לעמת האיש, אשר התירה מחכימתו ומאירה את שכלו? הנה “הספרים הקדושים” מחֻכמים בודאי ממנו, האנשים הפשוטים, והם הלא נותנים יתרון לאיש על האשה. הנה “רבותינו הקדושים” קבעו גם ברכה מיוחדה לאיש: “שלא עשני אשה”, ואם הם מחיבים את האיש תודה לה' על שלא עשהו אשה, הלא נכון הדבר כנכון היום…

כן הדבר, על אישה אין לה זכות להתרעם, כי גבר הוא, אך על בתה?… בתה אמנם איננה משמיעה את הכנוי הזה מפורש, אך פעם בפעם, מדי הער אמה אותה על דבר שלא כרצונה, עיינה וחזות פניה מביעות ברור: יהודיה פתיה… בתה אמנם נאורה, קוראה בספרים ובאה בחברת אריסטוקרטים, אף גם אביה איננו מכנהּ בשם “יהודיה פתיה”; אולם גם היא הן היתה לפנים בנעוריה כבתה עתה, גם היא נחשבה לעמת אמה כנאורה וגם אליה לא התיחס אביה בבוז, ובכל זאת… מי אפוא יערב את בתה, כי לא תזכה גם היא לכנוי כזה בבית אישה?!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.