תּוֹךְ חֶרְדַּת צָהֳרַיִם
עֲיֵפָה
נָמָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל אֳרָנִים צְפוּפִים.
שְׁבִיל עֲקַלְקַל עוֹבֵר בּוֹדֵד
אֶת הַגֶּשֶׁר הָרָעוּעַ.
גַּם קָרֵב בֵּיתֵךְ הַלָּבָן
וְלוֹחֵךְ כַּף נַעֲלֵךְ
הַכְּתֻמָּה.
כִּי שָׁם הִנָּךְ עוֹמְדָה,
הַזָּרָה,
וְנוֹטְפָה חִוְרֵי הִרְהוּרִים
אֶל צְרוֹר סִגָּלִים.
וינה, 1919–1918