מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[מישורי השלג]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

מִישׁוֹרֵי הַשֶּׁלֶג הָרְחָבִים,

אֲשֶׁר רוֹבְצִים צְנוּעִים וְאִלְּמִים

מִבְּעוֹד לַיְלָה —

עַתָּה שֶׁמֶשׁ בֹּקֶר

מִתְפַּלְּשָׁה רְחָבָה וּכְתֻמָּה

בַּאֲבָקָם הָרָךְ.


בְּחָפְזָה

כְּבָר יָרוּץ הַמַּסָּע

מִן הַלַּיְלָה.

בְּבִטְנוֹ הֵן נִשָּׂא אָנֹכִי,

הָרָחוֹק,

אֲלֵיכֶם, הַשְּׁקֵטִים.


אֵצֵא וְאֶצְעַד הָרִאשׁוֹן,

לְאִטִּי בַיּוֹם וּבַלַּיְלָה

וְרַגְלִי תִצְלֹל בְּאֵין שֵׁמַע

בְּמַעֲמַקֵּיכֶם.


וינה, 12.2.1921

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
יצירה בהפתעה
רקע

א. ד. גורדון

מאת אברהם לוינסון / שמשון מלצר (מאמרים ומסות)

אבי נחמן ז"ל

מוקדש

א

לא פועל, לא הוגה-דעות, לא סופר, לא איש-מפלגה במובן המקובל והמשומש של המלה, אלא משהו יותר מזה: יוצר של פולחן חדש, של חיים חדשים, של דת העבודה 1, בשביל היחיד, בשביל העם, בשביל האנושות.

אין היא חדשה. היא אולי העתיקה מכל הדתות הקיימות וההולכות ונעלמות. היא ניתנה לאדם הקדמון.

אך בגלגולי הדורות של תקופת ההיסטוריה נשכחה, הפכה חולין, היתה עבודת-אלילים. משתחווים לאלהוּת, משום שהיא נותנת גשם, משום שהיא נותנת לחם. העבודה אינה תעוּדה, אלא מקצוע. הטבע, הקוֹסמוֹס, ה“אין-סוף” – ענין של פרנסה וריווח והכנסה.

אך פרנסות יש רבות: טובות, גדולות וקלות מן העבודה.

והאדם סטה מן הטבע, פנה עורף למקור-הקדומים הנצחי של החיים. פנה עורף, אך אף-על-פי-כן לא עזבו. משום שהאדם חי בחיקו של הטבע, נושם את אוירו, יונק ממנו את חיוּתו הגופנית והרוחנית. האיכר הופך אותו ללחם, והמשורר – לשירה. הטבע עצמו תובע את חובו מן האדם החוטא.

אך האדם היהודי חוטא יותר מכל האחרים. אין הוא תובע מן הטבע והטבע איננו תובע ממנו. נפסק ביניהם הקשר האחרון. ולא בשל חטאיו שלו האדם היהוּדי חוטא הוּא אלא בשל חטאיהם של אחרים…

לשוב ולחדש את הקשר הזה שנפסק – קרא גורדון. לחשל חוּליה חדשה בשלשלת-הזהב האינסופית, ששמה קוסמוס.

הוא דרש: שהחוּליה הזאת לא תהיה מזויפת, שתהיה מזהב אמיתי, ותוכל לעמוד במבחן-הזהב כשלשלת כולה.

החוליה הזאת שמה: עם עובד.

זהו רעיון-היסוד, שלטש אותו, פיתחוֹ והעמיקו במשך שנים בקבוצת דגניה.

שם בדגניה השקטה והעמלה, בשעת בין-השמשות, בזמן תפילתן של שיבלי-הזהב כבדות-המלילה ורשרוּשו המרוּגש של חורש האיקאליפּטוּסים הצעיר, נתחדשה ברית-הקדוּמים של העם היהודי עם הטבע, עם כלל-האנושות, עם הקוסמוס. נתחדשה בלי פרעות ביהודים, בלי לגיונות של יהודים, בלי הצהרות למען היהודים, נתחדשה על-ידי ריח שׂדהּ של דגניה, על-ידי רוּח-אדמתה של דגניה, שקראה בשעות של שלוה ליצירה ולהפראה. ואת רוח-האדמה השקטה הזאת שמע וקלט גורדון לבדו, קלט אותה ויצר ממנה תוֹרה, תורת-חיים חדשה, פולחן-עבודה טהור, מזוקק ומעמיק במוּסרו.


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.