עֵינַי פְּקוּחוֹת לָרְוָחָה
כִּשְׁנֵי חַלּוֹנוֹת
אֶל הָרְחוֹב —
וְקִרְבִּי הֵן קָרִיר וְאָפֵל.
כָּל עוֹבֵר יַבִּיט תָּמֵהַּ
אֶל חַלּוֹנַי
וּמְאוּם לֹא יֵרֶא.
לָעֲרָבִים
אֶסְגֹּר הַחַלּוֹנוֹת,
וְאַעַל לִי נֵרִי,
וְיָחֵל הַמָּחוֹל בִּמְעוֹנִי. —
וינה, 3.7.1922