מְנִיפִים שְׁחוֹרִים

יַשִּׁיבוּ לָעֲרָבִים קָרָתָם

אֶל לַהַט מִצְחֵנוּ.

שִׂמְחוֹתֵינוּ אַךְ כּוֹכָב וְכוֹכָב —

בֵּינוֹתָם מִישׁוֹרֵי לֵיל-חֲשֵׁכִים.

כָּל גֶּבֶר דַּרְכּוֹ לְבָד,

אַחֲרָיו תִּרְגַּזְנָה נָשִׁים,

תִּבְכֶּינָה.

הוֹמֶה הַכְּרָךְ,

הַמָּוֶת לֹא יֵדַע,

אַךְ לַיְלָה לַיְלָה יַשְׁחִירוּ קְבָרִים רְבוּעִים

לִגְדוֹת רְחוֹבוֹת.

בָּם יָמוּתוּ אִישׁ וְאִשָּׁה

בַּחֲשָׁאִי.

וינה, 6.1.1923