מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[הערב, אך הערב]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

הָעֶרֶב,

אַךְ הָעֶרֶב עוֹד נִשְׁגֶּה בַיָּיִן!


נָשֵׁינוּ בָגְדוּ בָנוּ

לִבְלִי שׁוּב,

עוֹלָלֵינוּ מֵתוּ כֻלָּם.


יָמֵינוּ הַזְּהֻבִּים אָבְדוּ

מֵאַחֲרֵינוּ,

כְּפָרֵינוּ נֶהֶרְסוּ בְּשַׁלְוָם.


וְלֶכֶת אִם חָפַצְנוּ —

הֵן סָגַר עָלֵינוּ הָאֹפֶל.


הָעֶרֶב,

אַךְ הָעֶרֶב עוֹד נִשְׁגֶּה בַיַּיִן,

עַד נִשְׁכַּח,

וְנִתְהוֹלֵל,

וְנֵבְךְּ,

וְנִשְׂחַק בַּחֲשֵׁכָה.


וינה, 17.1.1923

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
יצירה בהפתעה
רקע

פּוֹלִיטִיקָה

מאת אלתר דרויאנוב (מאמרים ומסות)

כשנפתחו בַבַּלְקַנִים לועי-התותחים והוברר, שהגזרה הקשה, התלויה ועומדת זה כמה באוירה של עותומניה, יורדת לקרקע, כשהאוזן התחילה קולטת את משק כנפיה השחורות של גזרה זו, – רעד הלב היהודי: אם הקיץ הקץ על טורקיה, מה יהיה גורלה של אותה ארץ, שברית כרותה לה, כי לא תשכח עד העולם?

ברי לנו, שמלחמת עמי הבלקנים הנפלאה הפרתה רבבות לבבות מישראל והטילה אל תוכם הרהור חדש, אשר לא ידעוהו עד עתה. אפשר, אמנם, שמתחלתו לא היה הרהור זה אלא רגש של קנאה, אבל גם הקנאה, כשהיא עולה למדרגת אֶמוֹצִיָה תקיפה, כחה גדול להפרות את הלב. אל הצער, שהיהודי מצטער כל ימי המלחמה על כשלונה של טורקיה, מזדוגת גם הקנאה בנצחונותיהם של עמי הבלקנים. המונטניגרינים עם הם! הכל מודים שיש להם זכות לכך, כי יהיה להם רצון שלהם; על ממלכה כבירה, היכולה, כמדומה, לרמוס את כולם בכף רגלה האחת, הם מעוררים את חניתם ומכריחים אותה לשמוע, להבין את שפת רצונה. ואנחנו, שלפי מספרנו שקולים אנו כנגד חמשים מונטניגרות, אין לנו רצון שלנו, אנחנו אסורים ברצון משלנו. עוד מעט ועמי הבלקנים יקבעו תחומים חדשים במַפָּתָה הפוליטית של אירופה, ואנחנו, הגדולים במנין מכל ארבעת העמים הַמְנַצְחִים גם יחד, רשות אין לנו גם להשמיע קולנו כשממלאים דם את חוצות שכונתנו. המיוחדה לנו בין ירכתי השפלה.

ומפרה הקנאה את הלב וסוללת בו נתיב להרהורים חדשים. צדקה עשתה ההיסטוריה עם ישראל, שפזרה אותם לבין האומות; הפזור הוא הוא כחו ואילוּתו של ישראל. כך לוחשים התנחומים החדשים-הישנים על הלב הפצוע, ובא ההכרח ומוסיף להם, לתנחומים, גם חן מיוחד של שיטה. העושר, התרבות, ההשפעה בכל מקצעות מפעלו של האדם בכל מרחבי-עולם – גדולה ועוֹז הם הם לעם. אבל שער התנחומים, הבל לחשם. לנו יש הכל: גם עושר, גם תרבות, גם השפעה בכל מקצעות מפעלו של האדם בכל מרחבי עולם, ובכל-זאת חלשים, חסרי-כח אנחנו, לא-עם אנחנו. המונטניגרים אין להם כלום: לא עושר, לא תרבות ולא השפעה, ובכל-זאת חזקים הם, עם הם. הכל הבל, הארץ היא הכל.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.