עַל בַּיִת נִרְדָּם,
אֲפֵל-עֵינַיִם,
כֵּהָה אֶתְרַפֵּקָה.
תְּרֻגָּה תְהַבְהֵב בִּי נַפְשִׁי
כְּלַהַב פָּנָס
בִּרְחוֹב שׁוֹמֵם.
אֵי-שָׁם נִתַּק עָלֶה חֲשָׁאִי
וְנוֹפֵל, נוֹפֵל
אֶל הַלָּיְלָה.
מַחֲנֶה עַל מַחֲנֶה
פָּרְחוּ מֶנִּי כָּל צִפֳּרַי.
מָתַי תִיעַף נַפְשֶׁךָ
מִן הַסְּעָרוֹת
וְתִכְלֶה בַלֵילוֹת אֶל חוֹפַי הַשְּׁקֵטִים.
אַשְׁרַי אִם תִּדְפֹּק לְפֶתַע עַל חַלּוֹנִי!
וינה, 1925–1916