חַדְרֵי הַחִכּוּי לָרוֹפְאִים הַגְּדוֹלִים,
כִּבְדֵי וִילָאוֹת בָּם לָסֹךְ חַלּוֹנוֹת;
הֶמְיַת בְּנֵי-אָדָם וּמַשַּׁק הַקְּרוֹנוֹת
מֵעֹמֶק הָרְחוֹב אֲלֵיהֶם אֵין עוֹלִים.
מִסָּבִיב צִיּוּרֵי-זְמַן-חָלַף אֲפֵלִים,
דֹּם קָפְאוּ אַנְדַּרְטוֹת לְזִנּוּק נְכוֹנוֹת,
עָמֹק כֹּה הָאֹדֶם שֶׁל קִיר וַאֲרוֹנוֹת
וּדְמָמָה עַתִּיקָה תַעֲטֹף הַכֵּלִים.
בִּדְמִי כָבֵד זֶה הָאָדָם כִּי טָבַע,
וְאָבַד בִּרְדִיפַת הַכִּסֵּא וְכָבָה —
גַּם הוּא יִדְמֶה פֹה לִכְלִי שְׂבַע-יָמִים;
עַל רֹךְ הַמַּרְבַד כִּי יִקְרַב חֶרֶשׁ צַעַד —
וְנִרְגַּז מִנּוּחוֹ, וְעָבַר אוֹתוֹ רַעַד,
וְהֵישִׁיר לָרוֹפֵא מֶבָּטָיו הַקָּמִים.
עוּבד לספרדית: 24.5.39