מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חזון בלי לחם

מאת: אהרן פולאק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

עזבון המחבר

סוגה:

שפת מקור: עברית

(מהרפתקאותיו של מחוסר עבודה)1


לא עליכם, ישראל. לשונאי המר ביותר לא הייתי מאחל להיות במצב של מחוסר-עבודה. כי מלבד הסבל שבדבר הרי שצפון בו גם עלבון עמוק. סתם מסתובב לו בן-אדם בריא בכל חושיו ואבריו והנו צפוי לעמוד בנסיונות ובמראות שלא נתנסה בהם שום ילוד-אשה. מבינים אתם, שאין המובטל בעל כורחו רשאי להימנות בין המפונקים, וכאשר מזדמנת לו איזו עבודה חייב הוא לקבלנה מבלי פקפוקים רבים, בין שהוא מוכשר לה או לאו.


היה זה בשעה מוקדמת בבוקר. אחר שינה ערבה באחד הגנים הציבוריים קמתי לערוך את טיול השחרית המסורתי. מתוך חוסר מטרה גמור שרכתי את דרכי לאורך שפת-הים, והסתכלתי במתרחצים הספורים. הנה מתפרקדת לה מטרוניתא אחת בכסא נוח. גברת נכבדה מפורכסת כהלכה, וסורגת סודר. מזמן לזמן, היא גם נפנית לכלבלב הקטן שעל-ידה ומתקנת לו את עניבתו האדומה, ובדרך-אגב קולפת גם בננה ומגישה לתינוק המוטל בעגלתו.

בעוברי רואה אני והסריגה מוטלת בחול, והכלבלב דש בה כבמין משחק: רואה אני בחוש כי עוד מעט ולא יישאר מהסריגה שריד כלשהו והנני מתמלא רחמים על עמלה של הגברת היורד לטמיון. התכופפתי והגשתי את הסודר לגברת. אך בטרם הספקתי להתרחק כמה צעדים שמעתי את קולה המוסיקלי של הגברת:

  • שמע נא, בחור! בוא הנה!

נפניתי וחזרתי.

  • שמע נא, אתה. במה אתה עוסק?

  • איני עושה מאומה.

  • איך זה? גבר חזק כזה ואינו עושה כלום?

  • אילו ידעתי להשיב על שאלה זו הייתי מאושר מאוד.

  • אין לך שום עבודה?

  • לא.

  • ומה המקצוע שלך?

  • המקצוע? אני…אני…גננת… לא. מורה בגן-ילדים…

  • כך? גנן? פרבליסט?2 קפצה זו מרוב שמחה - ואתה יודע לטפל בילדים?

  • איזו שאלה. דורות של ילדים טיפחתי.

  • אה…זהו שביקשתי! עוזרת כמוך חיפשתי כבר מזמן. אתה יודע?

אתה דוקא מוצא חן בעיניי… יש לך צורה של גבר ממש…בכל המובנים…אני בטוחה שהיית יכול להיות אב מסור. שמע! אתה תטפל בילד שלי, תרחץ אותו, תסבן אותו, ככה - ככה, בידיים, היטב, היטב… תאכיל אותו ותלך עמו לטייל. וכי איזו עבודה יש כאן? אפס גמור… הוא ילד שקט להפליא. כל היום שוכב לו בעריסתו ולא שומעים אפילו הגה מפיו. זהב טהור, אוי לי בעד ראשי…הלא הוא מלאך ממש…אם כן, אתה רוצה? אני אתן לך לירה וחצי לחודש, עם אוכל, עם דירה ועם כל טוב… הגד, אתה מסכים?


ככה הפכתי למטפלת בחן ובחסד…כחודש ימים אכלתי לשובע ולא ידעתי מחסור מהו. רק הספק הארור לא הרפה ממני. יום-יום כשהייתי מסבן את הילד או בשעה שהייתי מובילו בעגלתו, היתה צצה לפני אותה השאלה המטרידה: מה אני, בעצם, זכר או נקבה?

ברם, לא ארכו הימים והתירוץ לקושיא זו בא מאליו… ניכר שמן השמיים גזרו עלי להשאר זכר…בעלה של מעבידתי נמלך בדעתו ונסע לחו"ל, ומיד חל שינוי ניכר במצבי. הגברת החלה להתלונן לפני שהיא מרגישה לא טוב…היא דוקא שבעת-רצון מאוד מאופן טיפולי בילד, ועוזרת כזאת כמוני זהו האידיאל שלה. ובכן, היא תוסיף לי עוד לירה לחודש, ואם זה יעלה קצת אפילו יותר, היא גם-כן לא תעמוד על המקח. היא יודעת להעריך את עבודתו של אדם מוכשר, כי בהיותה צעירה עדיין שאפה מאוד להצטרף אל מעמד העובדים, אלא שהגורל רצה אחרת…

  • למה מתכוונת גבירתי? שאלתי בזהירות.

  • אם כן, אוסיף לך עוד כמה גרושים לחודש ותטפל גם בי…


נמלטתי מן הבית כל עוד נפשי בי…ברחתי ללא פריסת שלום משום שלא חפצתי ליהפך לאנדרוגנוס…

כה נסתיים נסיוני הנקבי בכשלון מחפיר, ושוב חזרתי למצבי הנושן של מחוסר-עבודה נטול סיכויים.


  1. התקופה: מלחמת העולם השניה – אסנת נזרי פולק.  ↩

  2. פרבליסט – מלשון פרבליזם – שיטת חינוך שעיקרהּ מתן התפתחות טבעית לילד. (על־שם המחנך הגרמני פרידריך פרבל,,1782–1852 מייסד גן הילדים).  ↩

אהרן פולאק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

נאום הפתיחה לקונגרס הששי

מאת בנימין זאב הרצל / מיכל ברקוביץ (מאמרים ומסות)

חברי הקונגרס הנכבדים!

לקונגרס הציוני הששי הננו מתאספים בעיר הטובה בזיל, החביבה עלינו כבר מתוך הכרת-תודה. הננו מתאספים שוב ברגשי דאגה ותקוה.

מצב היהודים שבכל העולם איננו אמנם היום טוב יותר מאשר היה בשנות הקונגרסים שקדמו. מה שדברנו על מצב בני עמנו מעל הבימה הזאת בשנים שעברו, עומד וקים גם בשעה זו. פה ושם אמנם נעשה איזה שנוי – אבל לא לטובה. רבים מאתנו חשבו, כי אי אפשר שיורע עוד יותר. המצב הורע עוד. כזרם מים כבירים עלה העֹני על היהודים. כל המעמדות הנמוכים כבר נשטפו. אם אותם הנמצאים במעמדות יותר גבוהים ובטוחים מכחישים בעובדות המחרידות האלה, אינם מעידים בזה על בינתם ותכונת לבם לטובה. אמנם כשמודים בעובדה, כי מצב היהודים ברע הוא מאד, עוד אין מועילים הרבה. זה מביא לכל היותר למעשים של רחמנות, אשר במקרים פרטיים ראויים בודאי לתהלה, אולם מנקודת-השקפה יותר גבוהה ומקפת אינם רצויים, מפני שמניחים הם את דעתם של אלה, שיש להם חובה צבורית, אף אם גלוי הוא, שאינם מספיקים. “אמנם כן, עושים מה שיכולים לעשות!” זה הוא מתגם נוח. אולי יש בני-אדם, שדי להם ברגש הדק של נחת-רוח, כשהם שולחים נדבת-כסף דלה, אחרי שקראו בעתונים על דבר יהודים שנהרגו, באפן שהיה נהוג בימי-הבינים. אולם גם מי שמתחייב לשלם באמונה מס לפי רכושו, לא הועיל הרבה בכספו בלבד. הכסף איננו מחזיר למתים את חייהם, לגדמים את בריאותם, ליתומים את אבותיהם. ואיך יאמרו לעצור בנדבות כאלה בעד חרדתם של אלה, שלא נפגעו אמנם בגופם, אבל מוסיפים לחיות במצבם הרע? אליהם עוד לא הגיעה הרעה.

בעצם הדבר למורת-רוח הוא לנו הציונים להשתמש בנמוקים האלה. מתנגד הוא להרגשתנו, לעשות עסק פוליטי במקרים רעים ולהוציא תועלת לתעמולה מעָנְים של בריות היותר אמללים. אבל נחוץ שיֵאָמר מן המקום הזה, באיזה צער והתמרמרות שמענו את המאורעות האיומים שאירעו בקישינוב, ואיך נמלא לבנו יגון, בהיות יהודים חיים בתנאים כאלה. בני-אדם עניים, מסובלים דאגות, כלו שם תוך כדי ענוים קשים. רוצים אנו להוקיר פה את זכרם, לדאוג לאבליהם, ואחרי-כן לא נבלה את עתנו בגלויי-דעת שאינם מועילים, אלא נדאג כחיים בעד החיים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.