רקע
ראובן וינטרויב
אַיֵכֶם?
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: אל"ף; תשכ"ז 1967

לעיירת מולדתי לאוויטש בהמית נפש


אַיֵכֶן קְהִלוֹת יִשְׂרָאֵל, קְהִלוֹת קֹדֶש, בְּאֵירוֹפָּה הַגוֹלָה?

אַיֵכֶם יְהוּדִים שֶׁל שַׁבָּת וּמוֹעֵד, יְהוּדִים שֶׁל חֻלִין?

אַיֵכֶם יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים, תִּינוֹקוֹת דִבֵית רַבָּן?

אַיֵכֶם יְהוּדִים קְדוֹשִׁים, עֲטוּרֵי הוֹד תִּפְאֶרֶת טַלִית וּתְפִלִין?


אַיֵכֶם יְהוּדִים חוֹלְמֵי הַגְאֻלָה, מְחַשְׁבֵי הַקִצִין “בְּעִתּוֹ-אֲחִישֶׁנָה”,

יְהוּדִים שֶׁל בִּטָחוֹן, שֶׁל אֱמוּנָה עַזָה כַּמָוֶת, עַזָה כִּשְׁאוֹל,

יְהוּדִים פְּשׁוּטִים, יְהוּדֵי תְּהִלִים, ‘קַב הַיָשָׁר’, וּ’צְאֵינָה וּרְאֵינָה'

יְהוּדִים שֶׁל דַלוּת מְרוּדָה, מוֹשְׁכֵי כֹּבֶד הָעֹל?


אַיֵכֶם? הוֹי, אַיֵכֶם, יְהוּדִים שֶׁל ‘כָּל נִדְרֵי’, ‘וּנְתַנֶה תֹּקֶף’,

יְהוּדִים שֶׁל שִׂמְחַת תּוֹרָה, יְהוּדִים שֶׁל תִּקוּן חֲצוֹת?

הוֹי, קְהַל קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים מְזֻקָקִים בְּיִסוּרִים,

שֶׁלַחְמָם לֶחֶם דְוַי וְיֵין שְׂשׂוֹנָם מָהוּל בִּדְמָעוֹת!


יְהוּדִים שֶׁל שֵׁקְלָא וְטַרְיָא, אֲדִירֵי תּוֹרָה וַחֲסִידוּת,

יְהוּדִים מְתַקְנֵי עוֹלָם, יְהוּדִים שֶׁל טֹהַר לֵבָב וַעֲלִיַת נְשָׁמָה,

יְהוּדִים מְצָרְפֵי פְּרוּטָה לִפְרוּטָה, תַּשְׁלוּם לַמְלַמְדִים,

יְהוּדִים שֶׁל גְמִילוּת חֶסֶד זַכָּה וְתַמָה.


הוֹי, הִתְיַצְבוּ נָא כֻּלְכֶם וַעֲמׂדוּ, כֻּלְכֶם כָּל עֲדַת קְדוֹשִׁים,

עָם רַב, יְהוּדִים וִיהוּדִיוֹת, רַךְ וְעוֹלָל וַעֲלָמוֹת טְהוֹרֵי עֵינַיִם וְלֵבָב,

הִתְלַבְּשׁוּ בְּקַפּוֹטוֹת שֶׁל שַׁבָּת מְצֻחְצָחִים וּמְטֻלָאִים

יְהוּדִים יְקָרִים כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים לְלֹא פְּגָם וּרְבָב.


עִמְדוּ כְּאִישׁ אֶחָד כְּאָז מַעֲמַד סִינַי, בַּעֲלוֹת הַשַׁחַר נוֹרָא הוֹד!

הָקִיצוּ, הִתְעוֹרְרוּ לִתְבֹּעַ עֶלְבּוֹנְכֶם, עֶלְבּוֹן עָם נִרְצָח,

לִשְׁאֹג זוֹ הַשְׁאָגָה שֶׁהָחָנְקָה בְּטֶרֶם מַחֲנָק, בְּטֶרֶם יְקוֹד!

דִרְשׁוּ מִשְׁפָּט! שַׁוְעוּ, שַׁאֲגוּ אֶל אֵל אֱלֹהִים, אֵל, “לֹא תִּרְצַח”!


הַתוֹפִיעוּ? וְלוּ עוֹד פַּעַם לְהַרְעִים בְּקוֹלְכֶם בְּשַׁאַג וָרַעַם

עַל הַאֲדָמָה הַטְמֵאָה הַלֵזוּ שֶׁסָבְאָה דַמְכֶם בְּכָזֶה שִׁכָּרוֹן,

שֶׁסָפְגָה מֹחַ עַצְמוֹתֵיכֶם כְּאִלוּ לֹא מִמֶנָה קׂרַצְתֶּם.

שֶׁכְּאֵם חוֹרֶגֶת, מֵתְנַכְּרָה, לָכֶם הָיְתָה בְּיוֹם עֶבְרָה וָזַעַם.


עֲפַרְכֶם פָּזוּר בְּכָל רֶגֶב אֲדָמָה בְּמֵחַ כִּלְיוֹתֶיהָ.

חִוְרַת פְּנֵיכֶם בַּלְבָנָה מִשְׁתַּקֶפֶת, בְּכָל פֶּרַח אָדֹם, דַמְכֶם מַדְמִים.

וְהָאֲוִיר סָפוּג הֶבֶל פִּיכֶם הַקָדוֹשׁ, נִשְמַת אַפְּכֶם הוּא רָווּי.

שַׁאֲגַתְכֶם הָאִלֶמֶת אֵי שָׁם בְּכָל שְׁאָגָה וּבְכָל לֵב דָווּי.


הוֹי, אַלְלַי וַי לוֹ, לַדוֹר שֶׁרָאָה זֶה הַמָגוֹר וְהַשְׁכוֹל,

שֶׁצָעַד בְּמִצְעַד הַיִסוּרִים וּמִצָה כּוֹס הַיָגוֹן עַד תֹּם

שֶׁצִפָּה לְנֵס שֶׁבּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא, שֶׁתּוֹחַלְתוֹ שָׁוְא בְּיוֹם שֶׁבֶר וְאָסוֹן,

שֶׁיִשָׂא בְּחֻבּוֹ אֶת שִׁבְרוֹ אֶלֵי קֶבֶר עַד תֹּם עַד תֹּם.

המלצות קוראים
תגיות