מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

נֵרוֹת שַׁבָּת בְּאוֹשְׁבִיץ

מאת: ראובן וינטרויב

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: אל"ף; תשכ"ז 1967

סוגה:

שפת מקור: עברית

עֶרֶב שַׁבָּת, שָׁקְעָה הַחַמָה,

בָּאָה הַשַׁבָּת, הַזַכָּה הַתַּמָה.


טַעְמָה מִזְמַן נָמוֹג, פָּג,

נָמַר רֵיחָם שֶׁל שַׁבָּת וָחָג.


שָׁבְתוּ מְשׂוֹשָׂה וְזִיו אוֹרָהּ,

עָנְגָה, מָתְקָהּ, יָפְיָהּ וּפְאֵרָהּ.


הַשֻלְחָן, הַמַפָּה, וְנֵרוֹת הַבְּרָכָה

וְהַפָּנִים הַקוֹרְנוֹת שֶׁל הַמִשְׁפָּחָה.


אַבָּא, אִמָא, ­– הָאָחוֹת הַקְטַנָה ­–

מִזְמַן אֵינָם עוֹד, הַכֹּל נִשְׁתַּנָה.


עַתָּה רַק חֲלוֹם, חֲלוֹם שֶׁנָגוֹז,

חָלְפוּ, נֶעֶלְמוּ הָאוֹרָה וְהָעֹז.


הַשָׂטָן הֲרָסָם, עֲקָרָם מִמְקוֹמָם,

מִשְׁכָּנָם צְרִיף דַל, בְּמַחֲנֶה מְשׁוֹמָם.


אֻרְווֹת סוּסִים מִשְׁכָּן לָאָדָם,

מִרְבַּץ מָוֶת לְרִבְבוֹת עָם.


קוֹמָה קוֹמָתַיִם מִשְׁנֵי הָעֲבָרִים,

עֲלֵיהֶם סְרוּחִים נָשִׁים וּגְבָרִים.


עֵינַיִם שְׁקוּעוֹת, נְמַקוֹת, כְּבוּיוֹת,

גוּפוֹת רְצוּצִים בִּסְחָבוֹת עֲטוּיוֹת.


בָּעֲלָטָה יָנוּמוּ, פְּקוּחוֹת הָעֵינַיִם,

רֵיקָה הַבֶּטֶן, הוֹמִים הַמֵעַיִם.


וּבְתוֹךְ הָעֲלָטָה, בְּפִנָה אֲפֵלָה,

בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּאֶמֶשׁ לַיְלָה.


קַרְנֵי אוֹר, זִיו וָזֹהַר

קַרְנֵי נֵרוֹת רִשְׁפֵי טֹהַר


נָשְׁקוּ פְּנֵיהֶן, הֵטִילוּ זִיוָם,

הִצִיתוּ זִיק תִּקְוָה בְּלִבָּם.


נֵרוֹת שַׁבָּת, נֵרוֹת שְׁנַיִם

רִשְׁפֵי אֵשׁ, מַתִּיזִים בָּעֵינַיִם.


בִּדְלֵי נֵרוֹת, נֵרוֹת קֹדֶשׁ,

פְּרִי עָמָל, עָמָל שֶׁל חֹדֶשׁ.


הֶעֶלְתָם אִשָׁה, אִשָׁה עִבְרִית,

נֶאֱמָנָה לְלִבָּהּ, לְאֵשׁ הַבְּרִית.


הֶעֶלְתָה הִצִיתָה הַשַׁלְהֶבֶת,

מִלְמְלָה בְּלַחַשׁ בְּפִיהָ דוֹבֶבֶת.


וּדְמָעוֹת חַמוֹת נִגָרוֹת מֵעֵינֶיהָ,

זוֹלְגוֹת, שׁוֹטְפוֹת, מְצִיפוֹת פָּנֶיהָ.


מְבָרֶכֶת בַּלָאט, מוֹחָה הַדְמָעוֹת

חוּסָה וְרַחֵם, אֵל הַיְשׁוּעוֹת!


כֹּה דוּמָם עָמְדָה, פָּנֶיהָ הֵלִיטָה:

אָבִינוּ שֶׁבַּשָׁמַיִם, רְאֵה, הַבִּיטָה!


וְאִשָׁה עוֹד אַחַת, שְׁנִיָה וּשְׁלִישִׁית

לוֹחֶשֶׁת בִּבְכִי תְּפִלָה חֲרִישִׁית.


כֹּה מִסָבִיב, נִקְבְּצוּ, נִקְהֲלוּ,

הִזִילוּ דְמָעוֹת, וּבְלַחַשׁ מִלְמְלוּ.


לְרֶגַע שָׁכְחוּ רִישָׁן וְעָנְיָן,

אֶת כָּל עֲמָלָן הִטְבִּיעוּ בְּבִכְיָן.


בָּכֹה וּבָכֹה בְּקוֹלוֹת חֲנוּקִים,

נֶחְשְׂפוּ הַפְּצָעִים הַמַדְוִים הָעַתִּיקִים.


וּכְחוֹלְמוֹת בְּהָקִיץ חַיֵיהֶן עָבָרוּ,

כְּאוֹצָר וּמַטְמוֹן, בְּלִבָּן שָׁמָרוּ,


*

וּבְאִישׁוֹן לַיְלָה מִכָּל הָעֲבָרִים

נֵרוֹת הַשַׁבָּת יָהֵלוּ בַּמִסְתָּרִים.

ראובן וינטרויב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

הפקידות והפועלים

מאת דוד בן־גוריון (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.


הפקידות חוזרת על האכסניא שלה.


כסבורים היינו שכבר נפטרנו ממכה יישובית זו, שהרי הפקידות זו שפרחה ושיגשגה בתקופת האפוטרופסות הברוֹנית כמעט שנאכלה כולה בימי יק"א – אבל לא היינו אלא טועים; והריהו הולכת וקמה לתחיה בשיטת-הפקידות החדשה דמתקרית בשם “פלשתינא-אמט”1. ושוב הולכות ונישנות השגיאות הראשונות הכרוכות בעקבות הפקידות, וכל הנסיון הרב, שעלה ליישובנו ביוקר כה גדול ובהפסדים כה עצומים, אינו מספיק בכדי להכניס בלב “הקולוניזטורים” החדשים שלנו את ההכרה הפשוטה, שאי אפשר לבנות את היישוב רק על פי פקודות מן החוץ ולהתעלם לגמרי מדעת-הקהל המקומית. ושוב חוזרים על כל אותם הקלקולים התלויים בזדון לבם של הפקידים ואין מקשיבים לדרישות בני הארץ ותביעותיהם.


וַדאי, אין הפקידים החדשים נוהגים את שדרתם ברמה כבימים הטובים ההם, אין הם רוֹדים בבני היישוב כבאותה שעה שפקידי “הנדיב הידוע” ישבו “על מדין”. נמתק דינה של הפקידות החדשה ופקידינו אף הם שינו את טעמם, כי על כן לא פקידי הגביר המושל היחיד הם, אלא עושי-דברה של הסתדרות לאומית המתיימרת בעממיותה. בהם, לא נשתנה אלא הצורה החיצונית בלבד. חתוֹך, העיקר, המהות הפנימית נשארו: הנהגה הבלתי תלויה בדעת הציבור המקומי ואינה נשמעת לדרישותיו כל-עיקר, כי אל הפקודות מגבוה, מחוץ ומרחוק היא מצפה. – ומעשה-כנרת יוכיח.



  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.