זוֹהִי הָאֲדָמָה: אַדְמַת הַשִּׁגְעוֹנוֹת,
פֹּה גַם אֱלֹהִים תּוֹהֶה בַחֲלוֹם עַצָּבֶת:
פֹּה קָדְקֳדוֹ הַגֶּבֶר בִּשְׁמֵי הָאֵל יַחְבִּיא
וְהָיָה לְבֶן-נָבִיא
עֵת מֵאֹפֶל סֶלַע-כּוּךְ בּוֹ יִסְתַּכֵּל הַמָּוֶת.
זוֹהִי הָאֲדָמָה: אַדְמַת חוֹלֵי-הַקֹּדֶש,
פֹּה עוֹמֵד יְחֶזְקֵאל עַל הַר תָּבוֹר בְּרוֹן
וּבְטֵרוּף מֹחַ יְנַקֵּר בְּסוֹד אֱלוֹהַּ שָׁם,
בְּגוֹרַל אָדָם וָעָם,
מִי מֵהֶם לְחַיֵּי עַד וּמִי לְדֵרָאוֹן.
זוֹהִי הַאֲדָמָה, אַדְמַת הַנְּבִיאִים,
וְכִי נִבָּט לָהּ אֱלֹהִים, אֵלִים יִרְאֶה בְאוֹר,
מַחֲנֵה מְצוֹרָעִים, כֻּלָּם בְּנֵי שָׁמַיִם,
הַמַּבִּיטִים עֲצוּמֵי עַיִן
לְעֵבֶר אַלְפֵי פַרְסָאוֹת וְעֵבֶר אֶלֶף דּוֹר.
זוֹהִי הָאֲדָמָה, אַדְמַת בְּנֵי-עֲקִיבָא,
פֹּה לוֹהֵט כָּל רֶגֶב בְּאֹשֶר אֲדֹנָי;
הֵנָּה בוֹא, הוֹי אָח, אִם נַפְשְׁךָ בַסַּד,
הֵנָּה בוֹא רַגְלִי וָנָד
וְרָאִיתָ גְלוּי עֵינַיִם אֶת אֵל מִדְבַּר סִינָי.
עֲמוֹד בַּלַּיְלָה וְהַבֵּט בְּעֵינֵי כוֹכְבֵי-נֶצַח
וְהִרְגַּשְׁתָּ: גּוּפְךָ נָמֵס וְנַפְשְׁךָ בַּזְּבוּל;
וְהִרְגַּשְׁתָּ: אֵיכָה דָמְךָ הוֹלֵךְ וּמִטַּהֵר,
וְהָיִיתָ לְאִישׁ אַחֵר,
וְהִתְמַסַּרְתָּ בִידֵי אֵל-חַי לָעֹנֶשׁ וְלַגְּמוּל. –
זוֹהִי הָאֲדָמָה. אַדְמָתְךָ הִיא, יְהוּדִי,
כָּל רֶגַב פֹּה מִזְבֵּחַ בָּעֵמֶק וּבָהָר.
אַשְׁרֶיךָ אִם הִרְגַּשְׁתָּ פֹּה בָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם,
וְאוֹי לְךָ שִׁבְעָתַיִם,
אֲבוֹי לְךָ שִׁבְעָתַיִם אִם לֹא תַרְגִּישָׁה כְבָר!